ביער וינדזור | לפי ויליאם שייקספיר (1616-1564)

[מתוך הליברית של האופרה "סר ג'ון מאוהב" למוזיקה מאת ר' וון ויליאמס]

1 קשירת קשר

אַל צער גברות, לא אנחת-חינם,
הגברים רמאים מטבעם.
רגל בחוף ורגל בים
אי-יציבות היא קו באופיָם.
אל צער גברות, ובָרוּך שפְּטרנו,
ויפות תהיו ולִבְּכֵן יתרונֵן הוא,
והַחליפו צלילי תוגתכן בפזמון:
היי נוֹני נוני נון.


אַל זֶמֶר, גברות, בְּשיר אל תפצָחו
אֶל דכדוך כה מַשמים וכבד אל תצנָחו.
הגברים הם הלוא רמאים מלידה,
מאז ראשוני עלעלים צָמַחוּ.
אַל צער גברות, ובָרוּך שפְּטרנו,
ויפות תהיו ולִבְּכֵן יתרונֵן הוא,
והַחליפו צלילי תוגתכן בפזמון:
היי נוֹני נוני נון.

2 שיר שיכורים

ייחשפו לְעֵין-כול גם עורף גם צד,
יחטפו צינת-מוות רגל ויד.
מי ייתן ובורא יתברך,
שֵיכָר מכל מין אל בטננו ישלח.

רק כַּזֶרֶת בשר הערב אלעס
בני המֵעיים סובלים קצת בחילה.
אך עם כל ברנש על ראשו ברדס
מלוא הכוס אגמע עד כָּלָה.

אפילו עירום בחוצות אתהולל,
לא קר לי בכלל, אל פחד!
גדוש הוא הגוף מראש עד כף-רגל
שיכר טרי ומיושן גם יחד.

צָלי לא מתאים לי, רק קָלי שחמחם
ותפוח חמוץ [Crab-apple] בַּכִּירה.
קצת לחם ייטיב עמי גם,
לא הרבה, רק מנה זעירה.
לא כפור, גם לא שלג, או פרץ-רוחות
לא יזיקו לי גם לו רציתי,
כי הגוף מרופד מבהונות עד זקָן
שיכר משובח טרי או מיושן.

טִיבּ, זוגתי, כמו לחיות את חייה,
גם אוהבת מאוד כוס שיכר מצוין,
גומעת, בולעת מלוא הקנקן,
עד כי דמעות יזלגו על לחייה.
אז אלַי הקערית המלאה עד חצייה
כסובא ותיק כשיכור שתיין
תעביר ותגיד: מנתי, אהובי, כבר שתיתי,
של שיכר גם טרי וגם מיושן.

ועכשיו הם ישתו עד תיפול השינה
כיאה ונאה לחֶברַיָה הגונה.
לעולם לא יחמיצו לא חסד לא נחת
שתרעיף על אדם כוס שיכר משובחת.
ואותם מסכנים שרוקנו עד טיפה אחרונה את כוסם,
או בחשק עצום השלימו "סיבוב" מבוסם,
אלוהים ינצרם, בעלים ונשים,
בין צעירים הם או קשישים.

3 פלסטאף והפיות

ברגל קלה על כר-דשא נטפוף
סחור-סחור נפסע והלוך ושוב.
צללי חשכה, הוֹללוֹת-לבנה
פֵיות ירוקות, אפורות, שחורה ולבנה,
יורשות יתומות של גורל שנגזר,
מלאו תפקידכן, אַל צעד יחסר.
עד חצות ואחת כִּנקוֹף השעון,
טִקסי המחול סביב עץ האלון
של הֶרן הצייד בל נשכח;
נשלב הידיים ובריקוד נִפצח.
ועשרים גחליליות יהיו עששיות
להדריך צעדינו סביב העץ העָבוֹת.

חכו! ריח אדם מן "הארץ התיכונה" בא אל אפי!
תולעת שפלה שהתעלמנו ממנה מלידתה ועד עתה.
מושחת ומוכתם בתאוות הבשר.
דין צדק! בואו, בואו, האם העץ יבער?

שירו עליו שירי לעג וקצף
ואגב הזמרה צִבטו לפי קצב.
צִבטוהו כחול ושחור צִבטו,
אסור לבני אנוש שיביטו
מה מעשיה של מלכת הכוכבים,
או בעַגבֵי הפיות יצפו, שובבים.
שלא יחסרו ציפורניים חדות להופכו לכחול וחכליל,
עד ששֵינה תנדנד את ראשו הדֶבּילי.

צִבטוהו פיות, גם יחד צִבטוּ,
צִבטו על נבזוּת, נבָלה ושחיתות.
צִבטוהו, שִרפוהו סחור-סחור סובבו,
עד נרות, אור-כוכב וירח עם שחר יִכבּוּ.

4 מקהלת חתונה

הנה היא, ראו, מרכבת האהבה
שגברתי נוסעת בה.
ברבור ויונה בראש המרכבה
והתופס במושכות הוא אל האהבה.
כשגברתי עוברת, כל הלבבות
ליופייה חולקים מלוא הכבוד.
ונאהבים חפצים,
כדי שיוכלו לרוות נחת,
לרוץ לצדה יחד,
לחצות חרבות, ימים לחצות
אל כל שתִפנה המרכבה הזאת.

בעיניה הֲביטו, היאך הן מאירות
את עולם האהבה, עושרו ואושרו,
בשֹערה הביטו, איך יזהר
כמו כוכב האהבה [ונוס, נוגה] עם שחר יפציע.
מצחה, שימו לב, הוא חלק וישר
כמו מילים שבאות את נפשה להרגיע.
מִקַשתות גבותיה
חן אין-כמוהו נשפך על פניה,
חן שזוכה בכל הטוּב, הרוָוח
ממאבק יסודות הטבע.

הראיתם שושן מבהיק יצמח
בטרם ידיים גסות מיששוהו?
ההשגחתם בנפול השלג הצח
בטרם עפר ובוץ הכפישוהו?
או ליטפתם את פלומת הברבור?
או את פרוות הבונה?

או הרחתם את ניצן הדרדר,
או את קטורת הנֵרד?
או טעמתם את "קיבת הדבש"?
הו, כה לבנה! הו, כה רכה! הו, כה מתוקה היא!

 5 אפילוג

בני אדם, אם צוחקים או בוכים,
בין אם עֵרים הם או ישנים,
בין אם ימותו צעירים או זקנים,
בין אם יאחזו אותם קור או קדחת,
שום דבר לא לוקחים ברצינות
בעולמנו זה שמתחת.

גאוותנו איננה אלא הלצה,
אין טוב לתפארת, לא רע לשִמצה.
יגון או שמחה, מורא או תקווה
עורכים לכולנו מפגני ראווה.
כולם חובבים דברי-סרק,
וכל העולם במת-משחק.            ,

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.