העובדה שהוא קבור לא נראתה להנרי ארמסטרונג הוכחה לכך שהוא מת: מתמיד היה אחד שקשה לשכנעו. שהוא אכן קבור – עדות חושיו אילצה אותו להודות בכך. תנוחתו – שרוע על גבו כשידיו משוכלות על בטנו וקשורות בדבר-מה שהוא קרע בלי קושי בלי לשנות את המצב לטובתו – הכליאה הקפדנית של כל גופו, העלטה השחורה והשקט העמוק, העמידו גוף ראיות שלא ניתן היה להפריכו והוא קיבל אותו עליו ללא התנגדות קטנונית.
אבל מת – לא ולא; הוא רק היה מאוד-מאוד חולה. עם זאת, אפיינה אותו אפתיה של חולים ולא הטריד אותו ביותר הגורל הלא-שכיח שאוּנה לו. פילוסוף הוא לא היה – רק אדם פשוט מן השורה שבורך, בינתיים, בשוויון-נפש פתולוגי; האיבר שהוא פחד פן יאונה לו ממנו דבר-מה, היה רפה-כוח. לפיכך, ללא חשש מיוחד לעתידו המידי, הוא שקע בשינה, רוחו נכונה ולבו שקט.
אלא שדבר-מה התרחש מעל ראשו. היה ליל קיץ חשוך, וחזיזי ברק הנוֹרים בו מעת לעת הציתו חרש ענן שנח בפאתי מערב ובישרו סערה. הבזקים חטופים אלה, מגמגמים, הבליטו בחדות מבעיתה את מבני האבן והמצבות של בית העלמין שנדמו עקב כך כמרקדים. לא היה זה לילה שעֵד מהימן ישוטט בו בבית העלמין, ועל כן שלושת הגברים שחפרו בתוך קברו של הנרי ארמסטרונג הרגישו די בטוחים מרע.
שניים מהם היו סטודנטים צעירים מבית הספר לרפואה במרחק מילין אחדים משם. השלישי היה כושי ענק בשם ג'ס. שנים רבות הועסק ג'ס בבית העלמין בכל מלאכה מזדמנת, וההלצה השגורה בפיו הייתה כי "מכיר הוא את כל דָרי המקום". מטיבו של העניין שהיה עסוק בו אותו רגע היה אפשר להקיש שהמקום איננו מאוכלס כל כך כמצטייר מרשומות בית העלמין.
מחוץ לחומה, במתחם הרחוק ביותר מן הכביש, עמדו והמתינו עגלה וסוס.
מלאכת החפירה לא הייתה קשה: העפר שמילאו בו את הקבר לא במהודק שעות אחדות קודם לא העמיד בעיה, ובמהרה הוציאוהו והשליכו החוצה. חילוץ ארון-הקבורה מתיבתו לא היה קל כל כך, אבל עלה הדבר בידם תודות לשירות נוסף של ג'ס, ששלף בזהירות את המכסה על ברגיו, הניחו הצדה, וחשף את הגווייה במכנסיה השחורים ובחולצה הלבנה. באותו רגע ניצת האוויר, הֶלם-רעם נפצני טלטל את העולם הנרעש והנרי ארמסטרונג התיישב בנחת בארונו. בקריאות אימה סתומות נפוצו השלושה, כל אחד בכיוון אחר. שניים לא היו חוזרים על עקבותיהם בעד שום הון שבעולם. אשר לג'ס – הוא היה מזן אחר.
באפרורית הבוקר נפגשו שני הסטודנטים בבית הספר לרפואה חיוורים וטרופי-חרדה, אימת ההרפתקה עדיין גועשת בדמם.
"ראית אותו?" הזדעק האחד.
"אלוהים! כן. מה נעשה?".
הם פנו אל אחורי הבניין, והנה סוס רתום לעגלה קלה וקשור לעמוד-השער ליד פתחו של חדר-הביתור. בלי מחשבה יתרה נכנסו השניים פנימה. על ספסל באפלולית החדר ישב הכושי ג'ס. הוא קם על רגליו, מחייך מאוזן לאוזן.
"אני מחכה לשכר שלי", אמר.
שרועה על שולחן ארוך, עירומה, נחה גווייתו של הנרי ארמסטרונג. הראש היה מרובב דם וטיט ממהלומת מעדר.
התגובה הראשונה שלי והדי ביזרית- חמוד