מר ומרת אליוט I ארנסט המינגוויי (1961-1899)

מר ומרת אליוט ניסו בכל כוחם להביא תינוק לעולם. הם ניסו ככל שמרת אליוט עמדה בכך. הם ניסו בבוסטון אחרי שהתחתנו והם ניסו באונייה בדרכם מפה לשם. באונייה הם לא ניסו בתכיפות רבה כי מרת אליוט הייתה די חולה. הייתה לה בחילה, וכשהייתה לה בחילה היא הייתה מסוג הבחילות שיש לנשים דרומיות. כלומר לנשים מהחלק הדרומי של ארצות הברית. כמו כל הנשים הדרומיות, מרת אליוט התפרקה מהר מאוד בתנאים של מחלת-ים. רבים על האונייה חשבו שהיא אמו של אליוט. אחרים שידעו כי השניים נשואים סברו שהיא בהיריון. בעצם הייתה בת ארבעים. גילה הואץ פתאום כשהתחילה לנסוע בעולם.

בעבר נראתה צעירה בהרבה מגילה; למעשה נראתה בת-בלי-גיל כשאליוט התחתן אתה אחרי שבועות רבים שבהם התעלס אתה אחרי שכבר הכיר אותה זמן רב בחנות-התה שלה לפני שנישק אותה ערב אחד.

כשהתחתן היה יוברט אליוט בראשיתם של לימודי המשך במשפטים בהרוואד. הוא היה משורר עם הכנסה של עשרת אלפים דולר בשנה בקירוב. הוא כתב שירים ארוכים מאוד, מהר מאוד. הוא היה בן עשרים וחמש ומעודו לא שכב עם אישה עד שהתחתן עם מרת אליוט. הוא רצה להחזיק בתוּמתו כדי שיוכל להגיש לרעייתו אותו טוהר מחשבה וגוף שציפה להם ממנה. בינו לבין עצמו קרא לזה לחיות למישרין. לפני שנישק את מרת אליוט כבר היה מאוהב בכמה וכמה בחורות ותמיד הודיע להן במוקדם או במאוחר כי ניהל חיים ללא רבב. כמעט כל הבחורות איבדו בו עניין. הוא היה המום וממש מבועת מהאופן שבו בחורות התארסו ואחר כך התחתנו עם בחורים, למרות שידעו עליהם כי התפלשו בביבים. פעם ניסה להזהיר בחורה שהכיר מבחור בקולג' שכמעט הייתה בידו הוכחה כי היה נבל גדול וצמחה מכך תקרית לא נעימה עד מאוד.

***

שמה של מרת אליוט היה קורנליה. היא לימדה אותו לקרוא לה קָלוּטינה, שהיה שם-החיבה שקראו לה במשפחתה בדרום. אמו בכתה כשהביא את קורנליה הביתה אחרי חתונתם, אך מצב רוחה השתפר להפליא כשנודע לה שהם עומדים לגור בחו"ל.

קורנליה אמרה "אתה חומד, אתה" ואימצה אותו אל לבה חזק מאי-פעם כשסיפר לה איך שמר על תומתו עבורה. גם קורנליה הייתה טהורה. "נשק אותי שוב כמו מקודם", אמרה לו.

יוברט הסביר לה כי למד את צורת הנישוק הזאת מכך שהקשיב פעם לסיפור של בחור אחד. הוא היה מרוצה מאוד מהניסוי והם שכללו אותו ככל האפשר. לא פעם כשהיו מתנשקים ארוכות הייתה קורנליה מבקשת ממנו שיגיד לה שוב כי שמר על תומתו עבורה. ההכרזה הצליחה תמיד להתניע אותה מחדש.

בהתחלה לא הייתה ליוברט שום כוונה להתחתן עם קורנליה. מעולם לא חשב עליה במובן הזה. היא הייתה כזאת חברה טובה. ואז יום אחד, בחדרון האחורי של החנות, כשרקדו לצלילי הגרמופון וחברתה של קורנליה הייתה בקדמת החנות – הציצה קורנליה מעלה אל תוך עיניו והוא נשק לה. לא היה זכור לו מתי בדיוק הוחלט שהם יתחתנו. אבל הם התחתנו.

את ליל הכלולות עשו במלון בבוסטון. שניהם היו מאוכזבים, אך לבסוף הלכה קורנליה לישון. יוברט התקשה להירדם וכמה וכמה פעמים יצא והסתובב הנה והנה בפרוזדור בחלוק הרחצה האופנתי שקנה לקראת מסע החתונה. בעת שהסתובב שם ראה את כל זוגות הנעליים, נעליים קטנות ונעליים גדולות, לפני הדלתות של חדרי המלון. המראה החיש את מירוץ דמו והוא מיהר חזרה אל חדרו, אך קורנליה הייתה שקועה בשינה. הוא לא רצה להעיר אותה, ועד מהרה שב הכול לתיקונו והוא ישן שנת ישרים.

ביום המחרת סרו לבקר את אמו וביום שאחרי כן הפליגו לאירופה. לא הייתה מניעה שינסו להיכנס להיריון, אבל קורנליה לא שיתפה פעולה מדי פעם אף שרצו תינוק יותר מכל דבר בעולם.

הם עגנו בשרבור ונסעו לפריז. הם ניסו להיכנס להיריון בפריז. ואז החליטו לנסוע לדיז'ון לסמינר-קיץ, שכמה מחבריהם להפלגה השתתפו בו. הם גילו שאין מה לעשות בדיז'ון. ועם זאת יוברט חיבר המון שירים וקורנליה הדפיסה אותם עבורו. כל השירים היו ארוכים מאוד. הוא היה קפדן מאוד בנוגע לטעויות והכריח אותה להדפיס מחדש עמוד שלם אם נפלה בו טעות אחת. היא התייפחה מרה והם ניסו פעמים רבות להיכנס להיריון עוד לפני שעזבו את דיז'ון.

הם הגיעו לפריז, ומרבית חבריהם לנסיעה באונייה חזרו לשם גם הם. דיז'ון נמאסה עליהם, ועל כל פנים יכלו מעתה להגיד כי אחרי שעזבו את הרווארד, או את קולומביה, או את הקולג' בוואבּאש הם למדו באוניברסיטת דיז'ון שבמחוז קוט דו'ר. רבים מהם היו מעדיפים לנסוע ללנגדוק, למונפּלייה או לפּרפּיניאן אם יש שם בכלל אוניברסיטאות. אך כל המקומות האלה רחוקים מדי. דיז'ון היא רק ארבע וחצי שעות מפריז ומקבלים ברכבת ארוחת ערב.

אז ימים אחדים העבירו כולם את הזמן ב"קפה דו דום" ונמנעו מלשבת ב"רוטונד" מצדו השני של הכביש כי תמיד הוא כל כך מלא זָרים, ואז שכרו האליוטים שָטוֹ בטוריין דרך מודעה ב"ניו-יורק הראלד".

עד אז כבר היו לאליוט כמה חברים שהתפעלו כולם משירתו, ומרת אליוט דיברה על לבו להזמין אליהם מבוסטון את חברתה מתקופת חנות-התה. מצב-רוחה של מרת אליוט השתפר פלאים עם בואה של החברה, ושתיהן הרבו להזיל דמעות יחדיו. החברה הייתה קשישה בהרבה מקורנליה וקראה לה "מותק". גם היא באה ממשפחה ותיקה מאוד מן הדרום.

שלושתם, ועמם רבים מחבריו של אליוט שכינו אותו יוּבִּי, שמו פניהם אל השָטוֹ בטוריין. הסתבר להם שטוריין היא חבל-ארץ שטוח וחם מאוד, לא שונה בהרבה מקנזס.

כעת כבר היו לאליוט כמעט די והותר שירים למלא בהם ספר. היה בדעתו להוציא אותו לאור בבוסטון, וכבר שלח המחאה לבית הוצאה וגם ערך אתם חוזה.

לא עבר זמן והחברים החלו להיסחף חזרה אל פריז. טוריין התבררה כמשהו אחר ממה שנראתה בתחילה. במהרה הסתלקו כל החברים עם משורר צעיר, רווק ועשיר אל אתר-נופש לחוף הים קרוב לטרוביל. כולם היו מרוצים שם מאוד.

אליוט המשיך לגור בשָטוֹ בטוריין היות ששכר אותו לכל הקיץ. הוא ומרת אליוט ניסו בכל כוחם להיכנס להיריון בחדר-השינה הגדול החם, על המיטה הגדולה הקשה. מרת אליוט התאמנה בהדפסה "עיוורת" במכונת הכתיבה, אך הסתבר כי עם הגידול בקצב ההקלדה רבו השגיאות. למעשה, החבֵרה היא שהדפיסה עכשיו את כל השירים.

היא הייתה מאוד מסודרת ויעילה ונראָה שהיא נהנית מכך.

אליוט התמסר לשתיית יין לבן וגר בנפרד בחדר משלו.

הוא כתב הרבה מאוד שירה במשך הלילה, ובבוקר נראה תשוש מאוד. מרת אליוט והחברה ישנו עכשיו יחד במיטה הביניימית הגדולה. הן הרבו להתייפח מרה יחד.

בערב הסבו כולם לסעוד יחד בגינה תחת דולב אחד, ורוח-הערבית החמה נשבה לה, ואליוט שתה יין לבן ומרת אליוט והחבֵרה קשרו שיחות, וכולם היו מרוצים בהחלט.

 

 

 

2 תגובות בנושא “מר ומרת אליוט I ארנסט המינגוויי (1961-1899)”

  1. ליאורה יקרה
    יום חורפי מאוד היום, גשום, קר ומייצר מדי פעם משבי רוח חזקים למדי, או קבוצות ברקים ורעמים , כל כך מתאים כרקע לקרוא את הסיפורים המיוחדים שתרגמת, והצלחת לשמר את הקסם והסוד שטמונים בכל אחד מהם.
    תבורכי. לעונג היה לי. ברשותך , אשלח לכמה מחברי אוהבי הספרות.
    מקווה להתראות באחד הימים .

  2. לא קל לי עם הסיפור הזה, שנראה רב שכבתי עד מאד.
    הבוקר קראתי שאנשים הולכים לאיפה שקל להם, ואחרי קריאת הסיפור אני תוהה לגבי עצמי, האם גם אני נסחף לשם
    היה בתרגום משפט אחד ארוך מאד והנחתי היא שגם המינגווי כתב משפט ארוך ללא הפסקים או ניקוד. בכלל יש לי הרגשה של תרגום קולע שהעביר יפה מאד את רוח הכתיבה המקורית
    מעבר לכל, היה לי דימוי אחר על כתיבתו של המינגווי, ובקריאה עיוורת לא הייתי מזהה כלל שהוא אכן הכותב
    מאחל שבת שלום והתמודדות מוצלחת עם איתני הטבע

להגיב על אהובה מחנאי לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *