החולם I סאקי (ה"י מונרו) (1916-1870)

החלה עונת המכירות. בית המסחר הנכבד "ואלפורג'יס את נטלפינק" הוריד את המחירים לשבוע שלם מתוך כניעה לתקנות המסחר, ובכך היה משול לארכידוכסית שמקבלת עליה בחירוק שיניים התקף קדחת בתירוץ הבלתי-מספק שקדחת רווחת עתה בכל האזור. אדלה צֶ'מפּינג, שהחשיבה עצמה במידה ידועה כמי שמתעלה על פיתוייהן של מכירות-מבצע רגילות, רשמה לפניה להיות נוכחת בשבוע ההוזלות של "ואלפורג'יס את נטלפינק".

"אני לא ציידת מציאות", אמרה, "אבל אני אוהבת ללכת למקום שיש בו מציאות".

מה שמראֶה, שמתחת לחזות זו של אופי נחוש קלח לו זרם תחתי משיב-נפש של חולשת אנוש.

כבן-לוויה ממין זכר ביומו הראשון של מסע הקניות הזמינה מרת צֶ'מפּינג את צעיר אחייניה ושרבבה אגב כך פיתוי נוסף בדמות מופע סינמטוגרף וסיכוי לארוחה קלה. היות שלצ'יפּריאן לא מלאו עדיין שמונה עשרה, קיוותה כי לא הגיע לאותו שלב בהתפתחות הגברית שבו נשיאת חבילות נחשבת לדבר מתועב.

"פגוש אותי בפתח של מחלקת הפרחים", כתבה לו, "ולא דקה אחת אחרי אחת עשרה".

בשחר חייו היה הנער צ'יפּריאן מצויד בארשת משתאה של חולמים ובעיניו של אחד שרואה דברים שאינם גלויים לפני בני-תמותה רגילים ושמלביש את היומיומי בעולמנו בתכונות שאנשים מהשורה אינם חושדים בקיומן – עיניים של משורר או של מתווך דירות. לבוש היה בסגנון שקט, אותו שקט של בגד-גזור-היטב שמלווה תכופות את ראשית הבחרות, ושלא פעם מייחסים אותו כותבי הרומנים להשפעתה של אֵם אלמנה. שערו היה מסורק אחורנית חלָק למשעי, כמו רצועה של אצת-ים, וחצוי בחריץ צר שבקושי היה אפשר לזהותו כפסוקת. בפריט זה בתשפורת השגיחה דודתו במיוחד היות שעמד וחיכה לה גלוי-ראש כשנפגשו בשעה היעודה.

"איפה הכובע שלך?" שאלה.

"לא הבאתי כובע", השיב לה.

בעיני אדלה צֶ'מפּינג גבל הדבר בשערורייה.

"אתה לא הולך להיות מה שקוראים 'מטורלל'?" חקרה בשמץ דאגה, גם מפני שהייתה סבורה כי 'מטורלל' הוא בגדר מותרות שמשק הבית הצנוע של אחותה אינו רשאי להמיט על עצמו; וגם, אולי, מתוך החשש האינסטינקטיבי כי 'מטורלל', אפילו במצבו העובָּרי, יסרב לשאת חבילות.

צ'יפּריאן הביט בה בעיניו המשתאות, החולמניות.

"לא הבאתי כובע", אמר, "כי זה כזה מטרד כשעושים קניות; אני מתכוון, זה נורא מסורבל כשפוגשים מישהו שמכירים, ואתה צריך להוריד את הכובע כשהידיים שלך מלאות חבילות. כשאין לך כובע על הראש, אתה לא יכול להוריד אותו".

מרת צֶ'מפּינג נאנחה בהקלה גדולה; שַכָך הגרוע שבפחדיה.

"יותר מקובל לחבוש כובע", חיוותה את דעתה, ואזי כיוונה אותה חיש לַנושא העומד על הפרק.

"בהתחלה נלך לדלפק של המפות", אמרה ושמה פניה לשם; "הייתי רוצה להציץ בכמה מפיות".

בעודו צועד בעקבות דודתו, העמיקה ההשתאות בעיניו של צ'יפּריאן. הוא השתייך לדור שהיה אמור להיות חובב מושבע של התבוננות גרדא, וההצצה במפיות שלא מתכוונים לקנותן הייתה אפוא תענוג שהתקשה להשיג בתודעתו. מרת צֶ'מפּינג הרימה מפית או שתיים בכיוון האור ותקעה בהן מבט ממושך, כאילו ציפתה-לא-ציפתה למצוא איזה צופן מהפכני רשום עליהן בדיו-סתרים. ואז זינקה לפתע בכיוון מחלקת כלי הזכוכית.

"מילסנט ביקשה ממני להשיג לה שני קנקנים אם יש ממש זולים", הסבירה בדרך, "ואני באמת זקוקה לקערת סלט. אוכל לחזור למפיות אחר כך".

היא החזיקה ובחנה כמה וכמה קנקנים ושורה שלמה של קערות סלט ולבסוף קנתה שבעה אגרטלים לכריזנטמות.

"אף אחד לא משתמש היום באגרטלים מהסוג הזה", דיווחה לצ'יפּריאן, "אבל הם יתאימו בתור מתנות בחג-המולד הבא".

שתי שמשיות שבעיני מרת צֶ'מפּינג הוזל מחירן עד גיחוך נוספו גם הן לרכישותיה.

"אחת תתאים לרות קולסון; היא נוסעת למדינות מלזיה, ושמשייה תהיה תמיד שימושית שם. ואני מוכרחה להשיג לה נייר-מכתבים דק. זה לא תופס מקום במזוודה".

מרת צֶ'מפּינג קנתה ערמה של נייר מכתבים; הוא היה כל כך זול והוא נכנס כל כך חלק במזוודה או בתיק-נסיעות. היא גם קנתה מעטפות אחדות – מעטפות נראו איכשהו מוֹתרות בהשוואה לנייר-מכתבים.

"אתה חושב שרות תעדיף נייר כחול או אפור?" שאלה את צ'יפּריאן.

"אפור", אמר צ'יפּריאן שלא פגש מעודו את הגברת שדובר בה.

"יש לכם נייר-מכתבים סגול-בהיר מהאיכות הזאת?" שאלה אדלה את הזבנית.

"אין לנו סגול-בהיר", אמרה, "אבל יש לנו שני גוונים של ירוק ויש אפור כהה יותר".

מרת צֶ'מפּינג בחנה את הירוקים ואת האפור הכהה ובחרה את הכחול.

"הגיע הזמן לאכול משהו", אמרה.

צ'יפּריאן התנהג למופת במחלקת הארוחות הקלות וקידם בעליצות עוגת-דגים [כעין לחמנייה מטוגנת עם מחית תפוחי אדמה וחתיכות דג] ופאי עם קציץ-בשר וכן ספל קטן של קפה כמזונות-חיזוק נאותים אחרי שעתיים צפופות של קניות. עם זאת התמיד בסירובו להצעתה של דודתו כי תקנה לו כובע בדלפק שבו נפטרו מכיסויי-ראש של גברים במחירי-מבצע מפתים.

"יש לי בבית מספיק ודי כובעים", אמר, "וחוץ מזה, למדוד אותם מקלקל לך את כל התסרוקת".

אולי הוא בכל זאת הולך להתפתח לאיזה 'מטורלל'. החלטתו להפקיד את כל החבילות בידיו של עובד המלתחה הייתה סימפטום עוכר-שלווה.

"עוד מעט יהיו לנו עוד חבילות", אמר, "אז לא חייבים לאסוף את אלה שכאן עד שלא נגמור את הקניות".

לא די היה בכך לפייס את דודתו; חלק מההנאות וההתרגשות של מסע קניות צפוי להתנדף כשגוזלים ממך את המגע המידי האישי עם הרכישות שרכשת.

"אני הולכת להציץ שוב במפיות ההן", אמרה בעת שירדו במדרגות לקומת הכניסה. "אין צורך שתבוא", הוסיפה כשהמבע החולמני בעיני הנער התחלף לרגע בארשת של מחאה אילמת. "תוכל לפגוש אותי אחר כך במחלקת הסכו"ם. כרגע נזכרתי שאין בכל הבית מחלץ-פקקים שאפשר לסמוך עליו".

צ'יפּריאן לא נראה לעין במחלקת הסכו"ם כשהגיעה לשם דודתו במועד שנקבע. אך בַּדוחק ובמהומה של קונים להוטים וזבנים עסוקים לא היה קשה ללכת לאיבוד. במחלקת מוצרי העור, כרבע שעה מאוחר יותר, לכדה עינה של אדלה צֶ'מפּינג את אחיינה, מופרד ממנה על ידי סוללה של מזוודות ותיקי-נסיעה ומכותר קהל-אדם צפוף דוחף שפלש ומילא עתה כל פינה בבית המסחר הגדול. בדיוק הזדמן לה להיות עדה לטעות נסלחת אך מביכה למדי מצד גברת שפיתלה את דרכה בהחלטיות לא-נחושה לעבר צ'יפּריאן גלוי-הראש, ועכשיו, קצרת-נשימה, תבעה לדעת את מחיר-המבצע של תיק שמצא חן בעיניה.

"תראו-תראו", נצטעקה אדלה בינה לבינה, "היא חושבת אותו לאחד הזבנים בגלל שאין לו כובע על הראש. אני שואלת את עצמי אם זה לא קרה כבר קודם".

אולי קרה. צ'יפּריאן, על כל פנים, לא נראה מופתע ולא נבוך מהטעות שהאישה הטובה נכשלה בה. הוא בדק את התווית על התיק והכריז בקול צלול ובקור-רוח: "כלב-ים שחור, שלושים וארבעה שילינג, עשרים ושמונה אחרי הנחה. למען האמת אנחנו מחסלים את המלאי בהנחה מיוחדת של עשרים ושישה שילינג. הם נחטפים די מהר".

"אני לוקחת אותו", אמרה הגברת וחפרה בארנקה בלהיטות ושלפה מטבעות אחדים.

"תקחי אותו כמו שהוא?" שאל צ'יפּריאן. "ייקח כמה זמן לארוז אותו בדוחק הזה".

"לא חשוב, אקח אותו כמו שהוא", אמרה הקונה, לפתה את אוצרה ומנתה ושלשלה את המטבעות לכפו של צ'יפּריאן.

כמה זָרים חביבים עזרו לאדלה לצאת אל מחוץ לבניין.

"זה הדוחק והחום", אמר אחד מרוחשי-הטוב הללו לשני. "די בכך לגרום לאדם סחרחורת".

כששוב נתקלה בצ'יפּריאן, עומד היה בקהל שנדחק ודחף מסביב לדלפק של מחלקת הספרים. המבט החולמני בעיניו היה עמוק מתמיד. זה עתה מכר שני ספרי תפילה לכומר קשיש.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *