את הגורדונים אתם זוכרים, נכון? את ההיא, ג'סי בראון, שהתחתנה עם אהוב לבה מייג'ור גורדון; ומבחורה ענייה הפכה לגברת עשירה מאוד, ובכל זאת לא שכחה אף אחת מחברותיה הוותיקות בקרנפורד.
ובכן, הגורדונים טיילו להם בחו"ל כי הם אהבו מאוד לטייל. ככה זה לדעתי תמיד אצל אנשים שהיו חייבים לבלות חלק מהחיים שלהם בצבא. עכשיו, כלומר במאי 1856, הם היו בפריז, וחשבו להתעכב שם ובסביבה כל הקיץ, אבל אדון לוּדוֹביק היה אמור להגיע ללונדון בקרוב; כך שמרת גורדון כתבה לי כמה מילים. אני שמחה שהיא סיפרה לי כי בדיוק אז התכוונתי לתת מתנה קטנה לעלמה פּוֹל, שהתאכסנתי אצלה באותה עת. לכן כתבתי למרת גורדון וביקשתי ממנה שתבחר לי משהו יפה וחדש ואופנתי, שיהיה מקובל על העלמה פּוֹל. העלמה פּוֹל בדיוק אמרה אז לא פעם שהכובעים של מרת פיץ-אדם כבר ממש לא באופנה, וכנראה זאת הסיבה שהכנסתי לשם את המילה "אופנתי". אבל אחר כך התחרטתי שלא כתבתי לה שהמתנה שלי צריכה להיות לא כל כך אופנתית; כי יש דבר כזה, תאמינו לי! המחיר של המתנה שלי חייב להיות לא יותר מ-20 שילינגים, אבל זהו סכום מאוד יפה אם מנסחים אותו ככה, גם אם הוא לא נשמע כל כך גדול כשאומרים סוברין [שם של מטבע, שהיה ככל הנראה שקול אז כנגד 20 שיליגים בקירוב] וזהו.
מרת גורדון כתבה לי בחזרה, מרוצה כמו תמיד שיש לה הזדמנות לעשות משהו בשביל חברותיה הוותיקות. היא סיפרה לי כי יצאה ליום של קניות לפני שתיסע אל הבית בכפר, וקנתה לעצמה כלוב – הכי מודרני והכי אלגנטי, וחשבה שאין רעיון טוב יותר מאשר לקנות אחד כזה בשבילי (בתור מתנה לעלמה פּוֹל), כי בפריז מייצרים כלובים יותר טוב מבכל מקום אחר. אחרי שקראתי את המכתב הייתי די מצוברחת, כי אפילו אם הכלוב יפה, התכוונתי שהמתנה תהיה בשביל העלמה פּוֹל בעצמה, ולא בשביל התוכי שלה. כי אם מצאתי כל כך הרבה סיבות שלא תקנה לה כובע חדש מהתצוגה של ג'ונסון, זה בגלל שחשבתי שהמתנה שמרת גורדון תבחר בשבילי בפריז תהיה במקרה כיסוי-ראש אלגנטי ואופנתי; משהו בין צניף וכובע, כמו הרוב שאני רואה מפריז. ועכשיו אני צריכה לשנות לגמרי כיוון ולייעץ לעלמה פּוֹל ללכת כמה שיותר מהר ולהבטיח לעצמה את הכובע של ג'ונסון לפני שקונה אחרת תיקח לה אותו. אבל העלמה פּוֹל הייתה פקחית מדי בשבילי.
"אז מה, מרי" היא אמרה לי, "רק אתמול השמצת את הכובע הזה כמו אני לא יודעת מה. אמרת, את זוכרת, שלילך מדי זקן בשבילי; וירוק מדי צעיר; ושהצירוף ממש לא מחמיא".
"כן, אני יודעת", אמרתי; "אבל התחרטתי. חשבתי על זה המון אתמול בלילה, ואני חושבת – אני חושבת שהם ינטרלו אחד את השני; ושהגוונים של כל צבע, הם, לפי מה שאני יודעת, צבעים משלימים". לא הייתי בטוחה למה אני מתכוונת, אבל היה לי רעיון בראש למרות שלא יכולתי לבטא אותו. היא קלטה אותי אחת ושתיים.
"ילדתי, אין לך מושג על מה את מדברת. וחוץ מזה אני לא מעוניינת במחמאות בגילי. גם אני שכבתי ערה וחשבתי על הכובע הזה. אני קונה מאלה המוכנים רק פעם בשנה, וברור שזה נושא שצריך להקדיש לו מחשבה; והגעתי למסקנה שצדקת בהחלט".
"אוי, העלמה פּוֹל היקרה! אני טעיתי לגמרי! אם רק היית יודעת – דווקא חשבתי שזה כובע מאוד יפה – רק ש…".
"טוב! רק תגמרי בבקשה מה שיש לך להגיד. את גרועה בדיוק כמו העלמה מָאטי בצורה שאת מדברת, בלי להגיע לקרסוליים שלה בדברים אחרים; ובכל זאת אני מאוד מחבבת אותך, מרי, אני לא מתכוונת שאני לא. אבל את חייבת להבין שאת מאוד לא מרוכזת ומאוד מבולבלת. זאת האמת, אז שלא תיעלבי שאני אומרת לך".
בדיוק בגלל שזאת הייתה אז האמת, דווקא נעלבתי ממה שהיא אמרה; ומתוך ייאוש חשבתי שאספר לה הכול.
"לא התכוונתי למה שאמרתי. אני לא חושבת שלילך זקן מדי או שירוק צעיר מדי. ואני חושבת שהצירוף דווקא מחמיא לך מאוד. ואני חושבת שאף פעם לא תשיגי שוב כובע כזה יפה, לפחות לא בקרנפורד".
"אז אולי תגידי לי, מרי סמית, לְמה כן התכוונת כששכנעת אותי נגד רצוני וקלקלת לי את הלילה?".
"התכוונתי – הו, העלמה פּוֹל, התכוונתי להפתיע אותך עם מתנה מפריז; וחשבתי שהיא תהיה כובע. מרת גורדון הייתה אמורה לבחור אותו, ואדון לוּדוֹביק – להביא אותו. אני מתארת לעצמי שהמתנה כבר באנגליה; רק שזה לא כובע. ולא רציתי שתקני את הכובע של ג'ונסון כשחשבתי שאקבל בשבילך כובע אחר".
העלמה פּוֹל חשבה שהנאום הזה מבולבל, אני בטוחה, למרות שלא אמרה ככה, רק השמיעה צליל מוזר של מבוכה. המשכתי: "כתבתי למרת גורדון וביקשתי ממנה להשיג לך מתנה – משהו חדש ויפה. התכוונתי לשמלה, אבל נדמה לי שלא אמרתי בדיוק. חשבתי שזה יהיה כובע כי פריז מאוד מפורסמת בכובעים שלה, וזהו – ".
"את ילדה טובה, מרי" (כבר עברתי את השלושים, אבל לא התנגדתי שיקראו לי ילדה; והאמת שבאופן כללי הרגשתי כמו ילדה בקרנפורד, שכל אחד שם היה מבוגר ממני בהרבה), "אבל כשאת רוצה משהו, תגידי מה את רוצה; בדרך כלל זאת הדרך הטובה ביותר. ועכשיו אני מתארת לי שמרת גורדון קנתה משהו אחר לגמרי? – זוג נעליים, אני משערת, כי אנשים מדברים המון על הנעליים של פריז. בכל אופן, אני מאוד מודה לך מרי, יקירתי. רק שלא היית צריכה לבזבז את כספך עלי".
"זה לא היה הרבה כסף; וזה לא היה זוג נעליים. נכון שתרשי לי ללכת ולקנות את הכובע? הוא היה כל כך יפה – מישהו עוד בטח יחטוף אותו".
"אני לא מעוניינת לקנות כובע שבוודאי יהיה לא-מחמיא". "אבל הוא לא ככה; הוא לא היה ככה. אף פעם לא ראיתי אותך נראית כל כך טוב במשהו", אמרתי לה.
"מרי, מרי, תזכרי טוב מי הוא אבי השקרים!". [אבי השקרים הוא השטן (יוחנן ח 44)]
"אבל הוא לא אבא שלי", הזדעקתי, נחפזת, כי ראיתי את מרת פיץ-אדם צועדת במורד הרחוב לעבר חנותו של ג'ונסון. "אני לוקחת בחזרה את המילים שלי; כולן היו שקר; רק תתני לי עכשיו לרוץ ולקנות לך את הכובע – את הכובע היפה ההוא".
"אז רוצי לך, ילדה. גם בעיני הוא מצא חן עד שלא המאסת אותו עלי".
החזרתי את הכובע בהרגשת ניצחון אחרי ששלפתי אותו מתחת לאפה של מרת פיץ-אדם שעמדה שם ומדדה אותו ארוכות בעיניה. וככל שהסתכלנו ברכישה שלנו, שבענו נחת. סובבנו את הכובע לצד אחד, וסובבנו אותו לצד השני, ולמרות שמיהרנו להחביא אותו בחדר השינה של העלמה פול לשמע נקישה כפולה בדלת – כשהסתבר שאלה הם רק העלמה מָאטי ומר פיטר, התקשתה העלמה פול להחמיץ את ההזדמנות להראות את הכובע ואמרה בנימה חגיגית לעלמה מָאטי:
"אפשר לשוחח אתך כמה דקות בפרטיות?" ובכוחה של דקות-רגש נשית יכולתי להבין להיכן מוליכות מילות ההקדמה הרציניות האלה; ולדעת כי רטט-הדאגה של העלמה מָאטי יירגע במהרה למראה הכובע. עם זאת היה עלי להמשיך ולדבר אל מר פיטר גם אם העדפתי בהרבה לשהות בחדר השינה ולשמוע את חווֹת הדעת וההערות.
יום שלם דיברנו על הכובע החדש, העלמה פּוֹל ואני: לאיזה שמלות הוא יתאים; האם סרט-קישוט מסוים איננו קוקטי מדי לאישה בגילה של העלמה פּוֹל; "כבר לא צעירה" כמו שכינתה את עצמה אחרי מאבק קצר עם המילים; אף שבגיל שישים וחמש כבר לא הייתה צריכה להסמיק כאילו היא אומרת שקר. אך לבסוף הנחנו לכובע והיסטנו בכוח את מחשבותינו מן הנושא. זמן מה שתקנו, שקועות כל אחת במלאכתה לאורו של נר אחד, והנה פתחה העלמה פּוֹל ואמרה:
"מאוד יפה מצדך, מרי, שחשבת לתת לי מתנה מפריז".
"הו, פשוט שמחתי כל כך שאני יכולה לקנות לך משהו! אני מקווה שהמתנה תמצא חן בעיניך למרות שהיא לא מה שציפיתי".
"אני בטוחה שהיא תמצא חן בעיני. והפתעה היא תמיד כל כך משמחת".
"כן, אבל נדמה לי שהבחירה של מרת גורדון היא מאוד מוזרה".
"אני תוהה מה זה. לא הייתי רוצה לשאול, אבל בציפייה למשהו יש הרבה סיפוק. אני זוכרת את העלמה ג'נקינס היקרה אומרת ש'ציפייה היא נשמתו של התענוג' או משהו כזה. אבל בהפתעה אין שום ציפייה; זה מה שרע כל כך ".
"שאספר לך מה זה?".
"איך שאת רוצה, יקירתי. אם זה גורם לך הנאה, אשמע ברצון".
"אולי עדיף שלא. זה משהו אחר לגמרי ממה שציפיתי והתכוונתי לקנות; ואני לא בטוחה שהוא מוצא חן בעיני באותה מידה".
"תנוח דעתך, מרי. אהדת הבריות היא תרופה בדוקה לכל אכזבה".
"טוב, אז זה משהו לא בשבילך; זה בשביל פּוֹלי. זה כלוב. מרת גורדון אומרת שמייצרים כלובים כל כך יפים בפריז".
יכולתי לראות כי הרגשתה הראשונה של העלמה פּוֹל הייתה אכזבה. אבל את התוכי שלה ממשפחת הקקדו היא אהבה מאוד, והמחשבה על חזותו הנאה במגוריו החדשים ריצתה אותה בן-רגע. וחוץ מזה, היא באמת הייתה אסירת תודה שתכננתי לתת לה מתנה.
"פּוֹלי! כן, בהחלט; הכלוב הישן שלו מאוד מרופט. הוא הרי לא מפסיק להקיש בו במקור החד שלו. אני משערת שמרת גורדון שמה לב לכך כשביקרה פה באוקטובר שעבר. בכל פעם שאראה אותו בכלוב אני אחשוב עליך, מרי. עכשיו נוכל להחזיק אותו בטרקלין כי אני משערת שכלוב צרפתי יהיה קישוט אמיתי בחדר".
וכך דיברה ודיברה, ושתינו התענגנו עד אין קץ למחשבה על פּוֹלי במעונו החדש, יאה להצגה גם בפני מרת ג'מיסון הכבודה [מרת ג'מיסון – אלמנה סנובית ברומן "קרנפורד" מאת גאסקל]. בבוקר המחרת אמרה העלמה פּוֹל כי חלמה על פּוֹלי, כובעה החדש על ראשו, בעוד היא עצמה יושבת על המוט בכלוב החדש ומתפעלת ממנו. אחר כך, כאילו היא מתביישת שגילתה ברבים שהיא מדמיינת 'כאלה שטויות גמורות' בשנתה, עברה חיש אל הפילוסופיה של החלומות וציטטה מתוך ספר שקראה לאחרונה, שהיה או עמוק מידי כשלעצמו, או שהאופן שחזרה על הכתוב היה מבולבל מכדי שאבין. אחרי ארוחת הבוקר הוצאנו שוב את הכובע, והפעולה על היבטיה השונים העסיקה אותנו עוד כשעה; אחר כך, היות שמזג האוויר היה נאה, יצאנו אל הגינה, ופּוֹלי היה תלוי שם על מסמר מחוץ לחלון המטבח. הוא צעק והרעיש למראה אדוניתו, שהלכה למצוא לו שקד. בינתיים בחנתי את הכלוב – עבודת-נצרים ישנה ודהויה, שהתקין בלי הצלחה יתרה קלע-הסלים של קרנפורד. הוצאתי את מכתבה של מרת גורדון. הוא היה מן החמישה עשר בחודש והיום כבר היינו בעשרים בו, שהרי הסתרתי אותו יומיים בכיסי. אדון לוּדוֹביק היה צפוי לצאת לאנגליה ביום שכתבה את המכתב.
"פּוֹלי המסכן!" אמרתי בעוד העלמה פּוֹל, שכבר חזרה, האכילה אותו בשקד שהביאה.
"אהה! פּוֹלי לא יודע איזה כלוב יפה הוא עומד לקבל", אמרה, כאילו היא מדברת אל ילד. ואז פנתה אלי ושאלה מתי לדעתי יגיע הכלוב. חישבנו חישובים ובאנו לידי מסקנה שהוא עשוי להגיע אפילו היום. או-אז הזעיקה את המשרתת הקטנה הפתיה, פאני, והורתה לה לצאת ולקנות מסמר גדול עם ראש נחושת, חזק מאוד, חזק די הצורך לשאת את פּוֹלי ואת כלובו החדש (שלושתנו שקלנו יחד את הכלוב בידינו), ובשובה היה עליה לעלות לטרקלין עם פטיש ועם המסמר החדש.
פאני נעדרה שעה ארוכה, כמו תמיד כשיצאה למלא שליחויות. אך מיד עם שובה תקענו את המסמר בכובד-ראש חגיגי בקיר הבית מבחוץ קרוב לחלון הטרקלין. שהרי, ציינה העלמה פּוֹל, כשאני אינני בבית, אין לה עם מי לדבר, ומאחר שבקיץ היא נוהגת לשבת בחלון פתוח, היא תוכל מעתה להשיג שתי מטרות: לספק לפּוֹלי-קקדו אוויר ושמש וליהנות מחברתו הנחמדה בשעות שאין עמה איש.
"כשיורד גשם, יקירתי, או אפילו כשהשמש לוהטת, אכניס את הכלוב פנימה. בשום הון שבעולם לא ארשה שמתנתך היפה תתקלקל. היה מאוד נאה מצדך לחשוב על מתנה כזאת. שיניתי לגמרי את דעתי ואני מעדיפה אותה על פריט-לבוש סתם. מרת גורדון היקרה הפגינה כמו תמיד את כישרון ההבחנה שלה כשזכרה לטובה את פּוֹלי-קקדו שלי".
"פּוֹלי-קקדו" היה שם-כבוד. רק פעם-פעמיים שמעתי את העלמה פּוֹל מדברת עליו בנימה רשמית זו, אלא אם פנתה אל המשרתים; שאז הייתה מזכירה אותו תמיד בתוארו המלא, בדיוק כמו רוב האנשים, שקוראים לבנותיהם "העלמה" כשהם מדברים עליהן באוזני זרים או משרתים. אך היות שפּוֹלי היה עתיד לקבל כלוב חדש, ויֶתר על כן כלוב מפריז, היה נראה שהעלמה פּוֹל סבורה שיש להתייחס אליו בכבוד מיוחד.
נאלצנו לצאת לכמה ביקורי-נימוסין, אך השארנו לפאני הנחיות קפדניות מה עליה לעשות אם הכלוב יגיע בהיעדרנו (לפי חשבוננו הוא היה עשוי בהחלט להגיע). העלמה פּוֹל, בשביס וברדיד, עמדה הָכֵן בפתח המטבח, אני מאחוריה והטבחית מאחורי פאני. כל אחת צותתה לדברי השתיים האחרות.
"ושימי לב, פאני. אם הכלוב מגיע, תשַדלי בחביבות את פּוֹלי-קקדו להיכנס פנימה. הוא מאוד בררן, ואולי הוא קשור לכלוב הישן שלו, למרות שהוא כל כך בלוי. תזכרי, לציפורים יש רגשות בדיוק כמו לנו! שלא תזרזי אותו בזמן שהוא מתלבט".
"אנא, גברתי, אני חושבת ששקד יעזור לו להתגבר על הרגשות שלו", אמרה פאני, תוקעת מילת-נימוסין בכל משפט שיוצא מפיה כמו שלימדו אותה בבית הספר של ארגון הצדקה.
"רעיון טוב מאוד, טוב מאוד. אם היו לי מפתחות בכיס הייתי נותנת לך שקד בשבילו. אני חושבת שהוא בטח יאהב את המראה של הרחוב מהחלון. הוא אוהב להסתכל על אנשים, אני חושבת".
"זה סתם נקודת-תצפית משעממת אל הגינה. שום דבר חוץ מפרחים מטומטמים", אמרה המבשלת שהתרגשה מן הרמיזה הזאת על עליצותו של הרחוב בהשוואה למראה הנשקף מחלון מטבחה.
"זאת נקודת-תצפית טובה מאוד לאנשים עסוקים", אמרה העלמה פּוֹל בחומרה. ואז, כשהרגישה כי תצא וידה על התחתונה מעימות עם המשרתת הוותיקה שלה, נסוגה בהדרת-כבוד ענוותנית, אוטמת את אוזנה אל תשובה חריפה כלשהי שנזרקה שם. ואני, כמי שמופקדת על השלטת הסדר, הייתי כבדת-אוזן כמוה. ולהודות על האמת, עד שלא טרקנו מאחורינו את הדלת אל הרחוב, לא האטנו את צעדינו.
כמובן, סרנו אל העלמה מָאטי ואחר כך אל מרת הוגינס. מסתבר כי בכוחו של מזל ביש כלשהו הגענו בדיוק לשני בתי-המשפחה בקרנפורד שסבלו מעונשם של גברים, ובשני המקומות היה הגבר במקום שאין הוא צריך להיות בו – כלומר, בביתו-שלו, ואבן-נגף על דרכנו. העלמה פּוֹל, מתוך אדיבות כלפי, ומפני שהייתה מלאה עד להתפקע את כלובו החדש של פּוֹלי, ומפני שכולנו בקרנפורד סמכנו על אהדתם של שכנינו בכל זוטא, זעירה ככל שתהיה, שעוררה את ענייננו – סיפרה לעלמה מָאטי, ולמר פיטר, ולמר ומרת הוגינס. האחרון עומד היה בטרקלין, בכל הדרו, ואוכל נתח לחם בגבינה בנוכחות אשתו האריסטוקרטית. ויפה אמרה אחר כך העלמה פּוֹל, שאם אין מוצאים עידון-הליכות בקרנפולד, שבורכה בצאצאים רבים כל כך למשפחות מיוחסות, מן הסתם עידון כזה כבר אינו בנמצא. לחם בגבינה באמצע הטרקלין! בפעם הבאה יהיו אלה בצלים.
ועם כל גסותו, סיפרה העלמה פּוֹל למר הוגינס על המתנה שהיא עומדת לקבל.
"תאר לך, מר הוגינס, כלוב חדש לפּוֹלי – לפּוֹלי-קקדו. אתה זוכר אותו, ואת הנשיכה שהוא נתן לי פעם כי רצה שיחזירו אותו אל הכלוב, יפהפון שכמוהו?".
"אני רק מקווה שהכלוב החדש יהיה חזק כמו שהוא יפה, כי אני חייב לומר – ". נראה שצד מבט-עין מאשתו, כי עצר באמצע המשפט. "אנחנו ידידים ותיקים, פּוֹלי ואני, ופעם הוא עשה לי איזה תעלול. אחר הצהריים אני אהיה בסביבה ואולי אכנס רגע להציץ בכלוב הפריזאי הזה המגונדר".
"אנא ממך!" אמרה העלמה פּוֹל בלהיטות. "או, אם אתה ממהר, רק תעיף מבט למעלה בחלון הטרקלין שלי; אם הכלוב הגיע, הוא יהיה תלוי שם מבחוץ ופּוֹלי בתוכו".
זמן-מה קודם חלף לידנו האומניבוס שקידם את פני הרכבת מלונדון. לכן לא הופתענו בשובנו הביתה לראות את פאני מגיחה מלוא גופה מן החלון, והטבחית, כנראה, או עוזרת לה או מעכבת בעדה. ואז הן החזירו יחדיו את ראשיהן פנימה; אך שום כלוב לא תלה שם. נחפזנו במעלה המדרגות.
פאני והטבחית פגשו בנו בפרוזדור.
"אנא, גברתי", אמרה פאני, "לכלוב אין תחתית, ופּוֹלי היה יכול לברוח ממנו".
"ואין מכסה מלמעלה", הריעה הטבחית. "הוא היה יכול לצאת מלמעלה באותה קלות".
"אני באה לראות", אמרה העלמה פּוֹל וחלפה בחופזה על פניהן, סבורה בוודאי כי יתרון-תבונתה הוא כל מה שנחוץ להשליט סדר בדברים. על הרצפה נחה לה חבילה, או עיגול של חישוקים, עטוף יפה ביריעת כותנה, שנראה כמו כלוב לפּוֹלי-קקדו לא יותר ממה שאני נראית כמו כלוב. הטבחית תפסה משהו בין אצבע ואגודל והניפה את המתנה המכוערת מפריז. הלוואי שהייתה נשארת שם! – אבל אין זו הפעם הראשונה שאמביציה מטופשת ממיטה חורבן על אנשים; ועשרים השילינגים שלי הלכו לאבדון, כצפוי, ובטוח שיש איזה שימוש, אולי קישוט, שעמד לנגד עיניו של יוצר החפץ הזה שמונח לפנינו.
"לא נראה לך שזאתי מלכודת עכברים, גברתי?" שאלה פאני, שוויתרה הפעם על מיליות-נימוס.
בתור תשובה הרימה הטבחית את המכשיר והראתה כמה קל יהיה לעכברים לברוח משם; ופאני נרתעה מבוישת. היה ברור שאין להזיז את הטבחית מהתנגדותה לאמצאה החדשה: היא מאותו סוג כמו כל הדברים הצרפתיים, רטנה, כל הטבחים הצרפתיים, השזיפים הצרפתיים (המיובשים ההם המגעילים), הלחמניות הצרפתיות (שאין להם שום-דבר בתוכו).
גינוניה הנאים של העלמה פּוֹל ורצונה העז להאיר במחיצתי את צדם החיובי של דברים הניעו אותה לנסות ולהבליע את רטינותיה של הטבחית.
"האמת שזה יהיה כלוב מאוד יפה בשביל פּוֹלי-קקדו. תחשבו איך הוא ישמח לעבור מחישוק לחישוק, ממש כמו סולם, ועם קרש או שניים מלמטה, וקשר נחמד מלמעלה – ".
רעיון חדש צץ במוחה של פאני.
"אנא, גברתי, הגיסה שלי, הדודה שלה היא המשרתת האישית אצל הבת של סר ג'ון, העלמה אָרלי. והם סיפרו איך שזותי לובשת תחתוניות מברזל בצורת חישוקים – ".
"שטויות, פאני", הזדעקנו פה אחד, כי דבר כזה לא נראה ולא נשמע בכל דראמבל, ובטח לא בקרנפורד (בעיני הכובסות של קרנפורד נחשבתי לבחורה קלת-דעת כי היו לי שתי תחתוניות-פתילים [במקור: corded petticoats]).
"נא לא לדחוף את האף לעניינים של אחרים, גברת צעירה", אמרה המבשלת בבוז תהומי. "מבטיחה שנסתדר עם הכלוב גם בלי העזרה שלך".
"כבר עוד מעט ארוחת צהריים, פאני, ולא ערכת את השולחן", אמרה העלמה פּוֹל בתקווה שההערה תשיג שני יעדים. אך הטבחית לא הראתה שום נטייה לזוז ממקומה. עומדת הייתה בתחתית המדרגות ואינה מניחה לתסבוכת הצרפתית שתתפוגג.
"אפשר להשתמש בו כמו ארון-אוורור לבשר", אמרה. "לכסות אותו בבד נגד זבובים. השלד הוא טוב בכל מקרה, הייתי אומרת". היא צידדה את ראשה ימינה כמו מומחית לארונות-אוורור לבשר, מה שאכן הייתה.
"את בטוחה שמרת גורדון קראה לו כלוב, מרי?" שאלה העלמה פּוֹל. "כי זאת אישה מהימנה והיא לא הייתה קוראת לו כך אם הוא לא היה".
"תסתכלי; יש לי כאן את המכתב".
" 'שאלתי את עצמי איך אוכל למלא את השליחות שהפקדת בידי לקנות משהו בסכום של' – המ… המ… לא חשוב – 'משהו יפה ואופנתי לעלמה פּוֹל היקרה, ובסוף החלטתי על אחד מה"כלובים" החדשים ההם' (תביטי הנה, העלמה פּוֹל; כתוב בפירוש כ.ל.ו.ב) 'שבפריז מייצרים אותם הרבה יותר קלים ויותר אלגנטיים מאשר באנגליה. בעצם אני לא בטוחה שהם כבר הגיעו אליכם, כי לא עבר חודש מאז שראיתי את הראשון מהסוג הזה בפריז' ".
"היא אומרת משהו על פּוֹלי-קקדו?" שאלה העלמה פּוֹל. "זה היה פותר את השאלה מיד, כי יכולנו להבין שהוא העסיק את מחשבותיה".
"לא – שום דבר".
בדיוק אז ניגשה אלינו פאני, בידיה המגש עם ארוחת הצהריים. אחרי שהניחה את הכלים על השולחן, התייצבה על יד דלת חדר-האכילה ומדדה בעיניה את החפץ ממרחק. "אנא, גברתי, הוא נראה כמו תחתונית בלי המילוי; בחיי שהוא נראה, ואפילו אם מגיע לי מכות על מה שאני אומרת".
אבל בכך רק הביאה עליה מטר חדש של גערות מפי הטבחית; ואכולת חרטה ומרוגזת ניצלתי את ההזדמנות ולקחתי את החפץ מידיה של המבשלת ונשאתי אותו למעלה כי כבר הגיע הזמן להתכונן לארוחה. אבל תיאבון לא היה לנו, וכל העת רק החלפנו בינינו הצעות לגבי זהותו וייעודו של אותו "כלוב" ולא פחות מזה הקנטנו את פאני הקטנה המסכנה שחזרה ואמרה "אנא, גברתי, אני באמת חושבת שזהו סוג של תחתונית – באמת שאני חושבת". בסופו של דבר הסתערה עליה העלמה פּוֹל בעזות לא קטנה מזו של הטבחית, רק בשפה משובחת יותר.
"אל תהיי כזאת טיפשה, פאני. את חושבת שגברות הן כמו ילדים שצריך להוליך בעגלות; או שצריך לשים סביבן גדרות תיל כמו סביב קמין; או שהן יכולות להפיק חום מחתיכות של עצם-לוויתן ופלדה. ממש מתקבל על הדעת! תפסיקי לדבר על דברים שאת לא מבינה".
המשרתת שלנו לא פצתה פה עד סוף הארוחה. אחר כך ציווינו שיביאו את פּוֹלי למעלה בכלובו הישן, ואני הושטתי את הכלוב החדש, וכולנו סובבנו אותו מצד אל צד ובכל דרך אפשרית. בסוף פתחה העלמה פּוֹל ואמרה:
"תחזירו את פּוֹלי-קקדו ותסגרו את הכלוב. ואת תרימי את הדבר ההוא" (אבוי לי שמתנתי נקראת 'דבר') "ואני אתפור לו תחתית. אני מוכנה להתערב ששכחו לתפור תחתית לפני ששלחו אותו לכאן". אז החזקתי והיא תפרה; ואז החזיקה היא ואני תפרתי עד שהושלמה המלאכה. ברגע שהכנסנו פנימה את פּוֹלי-קקדו וסגרנו את החלק העליון בחתיכה יפה של סרט ישן צהוב – ותאמינו לי, אחרי כל ההתעסקות הכלוב נראה בכלל לא רע – טיפס מר הוגינס במדרגות אחרי שפאני כבר צדה אותו במבטה עוד לפני שהספיק להקיש בדלת.
"הלו!" אמר וכמעט מעד והתהפך עלינו היות שישבנו ועבדנו על הרצפה. "מה זה?".
"זאת המתנה היפה בשביל פּוֹלי-קקדו", אמרה העלמה פּוֹל והתרוממה על רגליה התרוממות מכובדת ככל שעלה בידה, "שמֶרי דאגה שישלחו לי מפריז". עכשיו, אחרי שהכניסו את פּוֹלי אל הכלוב, השתפר מצב רוחה להפליא. שלי דווקא לא.
מר הוגינס פרץ בצחוק גס קולני כהרגלו.
"לפּוֹלי – חה-חה-חה! זה מיועד לך, העלמה פּוֹל – חה-חה-חה! זאת אמצאה חדשה להרים את השמלה לצדדים – חה-חה-חה!".
"מר הוגינס! אתה אולי רופא מנתח, וגם מאוד מוצלח, אבל שום דבר – גם לא המקצוע שלך – לא נותן לך רשות להיות גס-רוח".
העלמה פּוֹל רתחה מכעס, ואני רעדתי מפחד. אך צחוקו של מר הוגינס רק גבר. פּוֹלי צרח מתוך שיתוף-רגשות, והעלמה פּוֹל עמדה בעמידה צפודה אך מכובדת, פניה סמוקות עד מאוד.
"סלחי לי, העלמה פּוֹל, אך אני בטוח לגמרי שהצדק אתי. אין שום גסות-רוח מצדי. רעייתי ומרת פיץ-אדם חולקות ביניהן ספר-אופנה מפריז, ולפעמים אינני יכול לא לראות את התמונות – חה-חה-חה. תביטו, פּוֹלי התחמק מכלאו המוזר, חה-חה-חה ".
בדיוק אז נכנס מר פיטר אל הבית; העלמה מָאטי הייתה כל כך סקרנית לדעת אם הגיעה המתנה שציפו לה. מר הוגינס הוביל את השניים בזרועם והצביע על החפץ העלוב המונח על הרצפה, אך התקשה להסביר כי לא חדל לצחוק. העלמה פּוֹל שאלה:
"למרות שאינני רגילה לתת הסבר על התנהגותי לג'נטלמנים, אף-על-פי-כן, היות שמר הוגינס העליב אותי בביתי שלי, אני נאלצת לבקש את סיועו של מר פיטר – אחיה של חברתי הוותיקה ביותר. החפץ הזה – האם הוא תחתונית של גברת או כלוב-ציפורים?".
תוך שהיא מרצה בחגיגיות את שאלתה, הרימה העלמה פּוֹל את הכלוב. מר הוגינס ניצל את הרגע ועזב את החדר בבושה, כך חשבתי; אך לאמִתו של דבר כדי להביא את ספר-האופנה של אשתו. עוד טרם השלמתי לגולל את סיפור ההזמנה האומללה שלי מפריז, הוא חזר, החזיק את הדף עם התמונה פתוח לצד החפץ המשתלשל והציג לראווה את הזהות בין השניים.
למר פיטר הייתה מאז ומתמיד דרך-צחצחות להרגיע כעסים, אם על ידי בדיחה או בעזרת מחמאה. "זהו כלוב", אמר וקד לפני העלמה פּוֹל; "אבל כלוב למלאך ולא לציפור. אני כבר בא, הוגינס, אני רוצה לדבר אתך".
ולא בלי התנצלות לקח והרחיק את המנתח הפוגעני החוגג מנוכחותה של העלמה פּוֹל. שעה ארוכה לא דיברנו מטוב ועד רע, ובזמן תה-של-מנחה היינו כולנו די נכלמות לנוכח יתרון-חכמתה של פאני הקטנה. אך לקראת ערב כבר הִתְחיה מצב רוחנו ושבנו להיות כתמיד, והנה הציעה העלמה פּוֹל שנחתוך לחתיכות את פסי הפלדה ועצם-הלווייתן – שלהודות על האמת היו גמישות ביותר – ונתקין לנו מהן שני ברדסי-חישוקים אנגליים, נוחים מאוד, עשויים אריג של משי צבוע שהעלמה פּוֹל החזיקה ברשותה.
האמת שנכנסתי אל סיפור זה בכוונה אמיתית לקראו, לקראת השבת קודש
אך נשברתי די מהר
האם ייתכן שיש סיפורים שקהל היעד שלהם לגמרי נשי? ?
אולי אחרי תשובה ניצחת אחזור לקראו…