עכביש חרישי, סבלן I וולט ויטמן (1892-1819)

עכביש חרישי, סבלן,

ראיתי עומד לו בדד על צוק-סלע קטן.

ראיתי, לחקור סביבתו הריקה הרחבה

יְשַלח לפנים חוטון, חוטון, חוטון, מתוכו יְשַלח,

מבוקר עד ערב יגולל ויריץ חוטונים, לא ייעף.

 

ואת, הו נשמתי, במָקום אשר תעמוֹדי

בּדוּלה, מסוּבבת המון-המונים של חלל לא-יימד,

בלי הַפסק מהרהרת, מעִזה, מטילה,

בלי הפסק מבקשת אחר הספירות לתקשר עמהן,

עד ייבנה הגשר הנחוץ לך, עד שייכון המִשען הגמיש,

עד שהקוּר שתטילי יקנה אחיזה אֵישהו, הו נשמתי.

 

 

(A Noiseless Patient Spider I Walt Whitman (1819-1892

,A noiseless patient spider

,I mark’d where on a little promontory it stood isolated

.Mark’d how to explore the vacant vast surrounding

,It launch’d forth filament, filament, filament, out of itself

.Ever unreeling them, ever tirelessly speeding them

,And you O my soul where you stand

,Surrounded, detached, in measureless oceans of space

.Ceaselessly musing, venturing, throwing, seeking the spheres to connect them

,Till the bridge you will need be form’d, till the ductile anchor hold

.Till the gossamer thread you fling catch somewhere, O my soul