רק שני אמריקנים שהו במלון. הם לא הכירו אף אחד מהאנשים שעברו על פניהם במדרגות בדרך לחדרם ובצאתם מן החדר. חדרם היה בקומה השנייה ונשקף אל הים. הוא גם נשקף אל הגינה הציבורית ואל האנדרטה לזכר הנופלים. בגינה הציבורית היו דקלים גדולים וספסלים ירוקים. במזג אוויר נוח עמד שם תמיד אמן עם כן ציור. אמנים אהבו את האופן שהדקלים צמחו ואת הצבעים הבוהקים של המלונות מול הגינות ושל הים. איטלקים באו ממרחקים לצפות באנדרטה. היא הייתה עשויה ברונזה והבריקה בגשם. ירד גשם. הוא טפטף מכפות הדקלים. מים נאספו בשלוליות על שבילי החצץ. הים נשבר בגשם בפס מתמשך לאורך החוף והחליק אחורנית ושב ונשבר בגשם. מכוניות פנו ונסעו מן הכיכר שליד האנדרטה. מול הכיכר, בפתח בית הקפה, עמד מלצר והשקיף אל הכיכר הריקה.
מקום נקי, מואר היטב I ארנסט המינגווי (1961-1899)
היה מאוחר מאוד וכולם כבר הלכו מבית-הקפה חוץ מהזקן. הוא ישב בצל שהטיל נופו של העץ מול מנורת החשמל. במשך היום היה הרחוב מאובק, אך בלילה הִשטיח הטל את האבק והזקן אהב לשבת עד מאוחר מפני שהיה חירש, ועתה בלילה היה שֶקט והוא הרגיש בהבדל. שני המלצרים בתוך בית הקפה ידעו כי הזקן קצת שיכור. הוא היה לקוח טוב, אך הם ידעו כי אם ישתכר יותר מדי הוא יעזוב בלי לשלם, לכן פקחו עליו עין.
קנרית למישהו I ארנסט המינגוויי (1961-1899)
הרכבת עברה במהירות רבה על פני בית ארוך מאבן אדומה עם גינה וארבעה דקלים עבים ובצִלם שולחנות. מן העבר השני היה הים. אחר כך הייתה פרצה באבן אדומה ובטיט, והים נשקף רק לעתים, הרחק למטה מול הסלעים.
"קניתי אותה בפלרמו," אמרה הגברת האמריקאית. "הייתה לנו רק שעה על החוף, וזה היה ביום ראשון בבוקר. האיש רצה שישלמו לו בדולרים ואני נתתי לו דולר וחצי. היא באמת שרה מאוד יפה."