הבוקר היה שקט, מבריק ועם זאת שמימי, ושמש קשישה חיממה את השרכים המתים על צלע הגבעה עד שהבהיקו בחוּם זהוֹב. ימים אחדים היה ערפל והיה מעטֶה של שתיקה והיו אגלי לחות, שתָלו בלי זיע על הזרדים העירומים, עד שבאור-השמש עכשיו, למרות שהיה רק נובמבר, נראָה כאילו האביב עומד בפתח, חסר-תנועה אבל ודאי, מעל הגבעות הרחוקות. שני אנשים התקרבו אל בית-המשק הארוך והנמוך הבנוי אבן, שעמד באמצע כיכר הכפר, האחד במכנסי כותנה צהבהבים, מותנייה בצבע אדמה וכומתה די חדשה כחולה-כהה. היה לו חוטם שבור ועיניים חומות ידידותיות ובלכתו טלטל את כפותיו וזרועותיו. בן-לווייתו היה צעיר חיוור ודק, עם פנים כמעט נטולות-מבע, עיניו מורחבות כלשהו על ידי משקפיים עבי-עדשות. תווי-פניו היו קטנים וענוגים, שיניו סדורות אך צהבהבות. לבוש היה מדים ירוקים-אפרפרים של שבוי גרמני, כומתה ששוליה רפויים והיא הדוקה מאוד על הקודקוד …
"העלמה" I ג'ין סְטאפוֹרד (1979-1915)
"קניתי את הזוג הזה בברלין בארבעים מארקים," אמרה גברת אַנדרֶאָס לד"ר רַיינמוּּת, שהתפעל מצמד לָגינים על שולחן הסעודה. "מחליאה אותי הצורה שהם נאלצים למסור את האוצרות שלהם תמורת כלום. אני לא מסוגלת להתגאות בעסקת-מציאה כשאני מרגישה כמו שודד-ים." אֶבְן לֶקי, עיתונאי אמריקני שהיה היחיד ללא בת-זוג במסיבה, נפנה לרגע מן האישה שלימינו כדי להעיף מבט במארחת שלו, לראות האם פניה מסגירות את הצביעות ששמע קודם בקולה, כמעט בלתי מובחנת ככל שהייתה. אלא שלא קרא דבר במבטה הנוח, גם לא הצליח לפענח את הבעתו של בן-שיחהּ, שהיטה מעט את ראשו כמו לאשר את אהדתה אל בני ארצו המושפלים, אך לא אמר דבר, אלא חידש את עניינו הלבבי בלגינים, בעוד גברת אַנדרֶאָס המשיכה ומנתה עוד דוגמאות לרווחיו של המנצח על חשבון הפסדי הגרמנים.
שידוך לילי I מרג'רי שארפּ (1991-1905)
הצרה עם החיים האלה במקלטים (אמרה מרת קֶצ'פּוֹל) זה שבחורה אין לה הזדמנות למצוא חברים קבועים. כל הקבועים מביאים את הנשים שלהם והמשפחות, ובחורים נחמדים רק עוברים כאן בחופשה מהצבא, היום פה מחר כבר הסתלקו. בחורה שמכבדת את עצמה לא יודעת לאיפה לפנות.