האיש שלא היה ברשימת הנוסעים I רוברט בר (1912-1849)

"גיבּרוֹנטוּס" נחשבה בשעתה לספינת-הדגל של קו הספנוּת "הוט קרוֹס בָּן", שצי ספינותיו קנה שם לעצמו, ולא בִּכדִי. כידוע, כל אוניית-קיטור תופסת מקום-כבוד עד הרגע שנבנית טובה ממנה, אך "גיבּרוֹנטוּס" היא כלי-שיט מהיר למדי ומבוקש גם בימינו. לפני שנים אחדות קרתה תאונה על סיפון האונייה, תאונה קטנת-חשיבות במושגי הציבור הרחב, אך בעלת חשיבות לא מבוטלת לריצ'רד קילינְג – הוא נהרג בה. האיש המסכן זכה לשורה-שתיים בעיתונים בהגיע האונייה לניו-יורק, ולא זו בלבד אלא שאייתו את שמו בשגיאה. כך, פחות או יותר, היה סדר הדברים: קילניג יצא לשוטט על הסיפון בשעה מאוחרת בלילה, במקום שישכב בבטחה על יצועו בתא הנוסעים, הציג רגל על משטח אפלולי שסבר שהוא יציב, אך בפועל לא הפריד אלא חלל ריק בינו לבין קרקעית הספינה.

רוצח או רוצחת? ן רוברט בר (1912-1849)

לִבה של גברת ג'ון פוֹרדֶר לא ניבא לה רעות. כשהאורלוגין בפרוזדור היכה תשע, עוד סבבה בבית, טורחת במטלות הבוקר, פיה מלא רינה, ולא העלתה על הדעת כי זוהי ראשיתה של השעה החשוכה בחייה, וכי עד שהאורלוגין יכה שוב, תתרגש עליה פורענות נוראה. בעלה הצעיר עבד בגינה כמנהגו כל בוקר לפני לכתו לעבודה. בכל רגע עמד להיכנס הביתה ולהתקין עצמו ליציאה העירה. היא שמעה את נקישתו של שער הבית ואחרי רגע קט – חילופין של מילות-כעס. עד שהציצה אחוזת בהלה מבעד לווילונות הלא-מוגפים בחלון-המפרץ שבחזית, הצטלצל נפץ חד של אקדח, והיא מיהרה אל הדלת ובלבה משקע עמום של פחד. כשהדפה לרווחה את הדלת ראתה שני דברים – תחילה את בעלה מוטל בלי-נוע, פניו כבושות בדשא וימינו מקופלת תחתיו; אחר כך, גבר מנסה לשחרר בתנועות תזזית את הבריח בשער הבית, בידו אחוז עדיין אקדח מעשן.

גירושין אלפּיניים I רוברט בּר (1912-1849)

אצל אנשים מסוימים לא תמצאו גוונים; רק צבעים ראשוניים גולמיים. ג'ון בּוֹדמן היו שרוי תמיד בקיצוניות אחת או אחרת. סביר שלא הייתה לכך משמעות רבה אלמלא התחתן עם אישה שטבעה היה זהה בדיוק לשלו. בלי ספק קיימת בעולמנו האישה המתאימה בדיוק לכל גבר שהוא למטרת נישואין וגם אותו הדבר בהיפוכו. אך אם מביאים בחשבון כי לבן-אדם יוצא להתוודע רק למאות ספורות של אנשים, ומתוך מאות ספורות אלה הוא מכיר מקרוב רק תריסר או פחות, ומתוך התריסר הוא עושה לו רק ידיד או שניים – אפשר לראות  בקלות (אם זוכרים את המיליונים הרבים שאוכלוסיית העולם מונה) שמעולם, מיום בריאת הארץ, לא פגש הגבר המתאים את האישה המתאימה לו. הסיכויים החשבוניים נוגדים כולם את האפשרות הזאת, וזוהי סיבת קיומם של בתי משפט לענייני גירושין. נישואין הם פשרה לכל היותר, ואם קרה ששני …

ימי גשם וימי שני I ג'ואן הריס (נ' 1964)

הייתם חושבים שצריך להגיש מועמדות כדי להיות אל-גשם. או שמי שחילק את המִשׂרות בשמים עצר רגע לחשוב מה זה אומר למי שלמטה – שמורידים עליו גשם יום-כן יום-לא, בחורף, בקיץ, בבוקר, בלילה. אבל אם להיות הוגן, לא מדובר רק בגשם, אלא בכל סוגי המשקעים: שלג מכל המינים, שֶלֶגֶשֶם, גשם דק, זלֶף, מבול פתאומי, אד סקוטי [תערובת של ערפל וגשם], ערפל לונדוני, גשמי אפריל, סערות-ברקים, ברד, מונסונים טרופיים, וכמובן סתם גשם ישן וטוב: קל, בינוני, כבד, וכל יתר הגרסאות שבנמצא.

חזיר-הבר I סאקי [ה"י מָנרו] (1916-1870)

"יש דרך אחורית אל המדשאה," אמרה מרת פילידוֹר-סְטוֹסֶן לבתה. "חוצים גדרת-עשב קטנה ואחר-כך גן-פרי מוקף חומה מלא שיחי דומדמניות. הלכתי את כל המסלול הזה בשנה שעברה כשהמשפחה נסעה. מגן-הפרי נפתחת דלת אל חלקת-שיחים, וכשיוצאים משם אפשר להתערבב עם האורחים כאילו באנו מהדרך הרגילה. הרבה יותר בטוח מאשר להיכנס בכניסה הראשית וליפול על המארחת; זה יהיה מביך אם מביאים בחשבון שהיא בכלל לא הזמינה אותנו."

החלון הפתוח I סאקי (ה"י מָנרוֹ) (1916-1870)

"דודה שלי תגיע עוד רגע, מר נאטל,"  אמרה גברת צעירה ומיושבת בדעתה בת חמש-עשרה; "בינתיים תשתדל לשאת את נוכחותי." פְרָמטוֹן נאטְל ייגע את מוחו להגיד את הדבר הנכון שיחניף כיאות לאחיינית שבנמצא מבלי שיגרע שלא-כיאות מהדודה המעותדת. בינו לבינו פקפק יותר מתמיד האם הביקורים הרשמיים אצל שורה שלמה של זרים גמורים יועילו הרבה בריפוי תשישות-העצבים שהוא לוקה בה כמסתבר.

מתנת האמגושים I או. הנרי (1910-1862)

דולר ושמונים ושבעה סנטים. זה הכול. ומִזה שישים סנטים במטבעות של פני. חיסכון של פני או שניים בכל פעם אחרי לחץ כבד על החנווני והירקן והקצב עד שלחיִיך בוערות מאשמת הקמצנות שמתרמזת עליִך בלי מילים מהמיקוח הצייקני. שלוש פעמים ספרה אותם דֶלה. דולר ושמונים ושבעה סנטים. וחג המולד חל מחר.

מובן שלא נשאר מה לעשות אלא לצנוח על הספה הקטנה המרופטת וליילל. ודֶלה נהגה בדיוק כך. מה שמביא לידי הרהור מוסרני כי החיים הם יבבות, משיכות-אף וחיוכים, בעיקר משיכות-אף.

בעוד גברת-הבית נרגעת ועוברת מן השלב הראשון [יבבות] לשני [משיכות-אף], הֲעיפו אתם מבט בבית. דירה מרוהטת בשמונה דולרים לשבוע. לא מוזנחת במידה מופלגת, ובהחלט עשויה לצוד את עינם של חסרי-בית ושל המפלג לחסרי-בית.