כשאהיה זקנה אלבש סגולים
עם כובע אדום שלא הולך עם סגול ולא מתאים לי.
ואבזבז את הפנסיה שלי על ברנדי ועל כסיות קיץ
ועל סנדלי סאטן, ואגיד שאין לנו כסף לחמאה.
אתיישב על המדרכה כשאני עייפה
אסחב דוגמיות מחנויות ואלחץ על כפתורי אזעקה
ואגליש מקל על גדרות של גנים ציבוריים
ואפצה עצמי על השפיות של נעורי.
אצא החוצה בנעלי בית בגשם
ואקטוף פרחים מגינות של אחרים
ואלמד לירוק.
ויהיה לי מותר ללבוש חולצות איומות ולהשמין
ולאכול קילו וחצי נקניקיות בבת-אחת
או רק לחם ומלפפון חמוץ כל השבוע
ולאגור בקופסאות עטים ועפרונות ותחתיות-בירה.
אבל עכשיו נחוצים בגדים שישמרו עלינו שלא נירטב
וצריך לשלם דמי-שכירות ולא לקלל ברחוב
ולשמש דוגמה טובה לילדים
ולהזמין חברים לארוחה ולקרוא עיתונים.
אך אולי כדאי לי להתאמן קצת כבר עכשיו?
כדי שאנשים שמכירים אותי לא יזדעזעו או יופתעו מדי
כשפתאום אהיה זקנה ואתחיל ללבוש סגולים.
When I am an old woman I shall wear purple
.With a red hat which doesn’t go, and doesn’t suit me
And I shall spend my pension on brandy and summer gloves
.And satin sandals, and say we’ve no money for butter
I shall sit down on the pavement when I’m tired
And gobble up samples in shops and press alarm bells
And run my stick along the public railings
.And make up for the sobriety of my youth
I shall go out in my slippers in the rain
And pick flowers in other people’s gardens
.And learn to spit
You can wear terrible shirts and grow more fat
And eat three pounds of sausages at a go
Or only bread and pickle for a week
.And hoard pens and pencils and beermats and things in boxes
But now we must have clothes that keep us dry
And pay our rent and not swear in the street
.And set a good example for the children
.We must have friends to dinner and read the papers
?But maybe I ought to practise a little now
So people who know me are not too shocked and surprised
.When suddenly I am old, and start to wear purple
שיר נפלא שמדבר על האקסצנטריות של רבים מאיתנו, ובעיקר הצעירים שבינינו – ובטח לא של "גיל הזהב" – המרוכזים רוב הזמן בעצמם, בגופם, שלא רואים מעבר לאפם, ודברים ברומו של עולם הם לצנינים בעיניהם. יש כאן לעג, הומור לועג, למְקַדשי הההתנהגות המוקצנת המתבטאת בלבוש, באמנות, בשפה, ובנורמות חברתיות קלוקלות שהפכו לנחלת הכלל. העולם הישן והרגוע מול זה הצעקני, הטווסי, והצורמני עד לזרא.