"הזמנתי את לָאטימֶר ספרינגפילד לבלות עמנו את יום ראשון וללון כאן," הכריזה מרת דֶרמוֹט ליד שולחן ארוחת-הבוקר.
"חשבתי שהוא באמצע מערכת בחירות," העיר בעלה.
"בדיוק; הבחירות ביום רביעי, ועד אז האיש המסכן יהיה רצוץ לגמרי. תאר לעצמך – יום-יום, שבועיים רצופים, לנהל תעמולת בחירות בגשם-הזלעפות האיום הזה, להתרוצץ בדרכי-כפר מרופשות ולנאום לקהל רטוב בחדרי כיתה פרוצים לרוח. בראשון בבוקר עליו לשאת דברים באיזה בית-תפילה, ומיד אחר-כך יוכל לבוא אלינו להפוגה מוחלטת מכל הקשור בפוליטיקה. לא ארשה לו אפילו להרהר בכך. כבר הוריתי להסיר מחדר-המדרגות את תמונתו של קרומוול מפזר את 'הפרלמנט הארוך' ואפילו הדיוקן של 'לאדאס' [שם של סוס] של לורד רוזבּרי סולק מחדר-העישון. ואָת ורה," הוסיפה מרת דֶרמוֹט בפנותה אל אחייניתה בת השש-עשרה, "אָת שימי לב לצבע הסרט שאת קושרת בשער; בשום פנים ואופן לא כחול ולא צהוב – אלה צבעי המפלגה היריבה. וירוק איזמרגד או כתום גרועים לא פחות, עם הסיפור הזה של 'שלטון עצמאי' [לאירלנד] בראש החדשות."
"באירועים ממלכתיים אני קושרת תמיד סרט שחור," הטעימה ורה בחשיבות.
*
לָאטימֶר ספרינגפילד היה צעיר נוגה, מיושן במקצת, שהתמסר לפוליטיקה כמו שאנשים מסוימים משתקעים לא פעם בדכדוך אחרי אבל עמוק. אף שלא היה אוהד שרוף, היה עם זאת שקדן בלתי נלאה, ומרת דֶרמוֹט הפריזה אך מעט כשאמרה עליו שהוא עמל בפרך סביב הבחירות. ההתנפשות הרוגעת שהמארחת שלו כפתה עליו הייתה מבורכת בהחלט, ועם זאת מתח-העצבים של ההתמודדות הפוליטית היה עז מכדי שניתן היה להפיגו לגמרי.
"ברור לי שהוא מתכונן לשבת חצי לילה ולנסח ראשי-פרקים לנאומי-הסיכום שלו," אמרה מרת דֶרמוֹט בנימת-נכאים; "נכון שהחלטנו שיתפוס מרחק מנושאים של פוליטיקה בשעות אחר-הצהריים והערב. יותר מזה אי-אפשר לעשות."
"עוד נראה," אמרה ורה, אלא שאמרה זאת בשפל-קול.
*
אך סגר את דלת חדרו וכבר השתקע לָאטימֶר עד צוואר בהררי תזכירים וקונטרסים, ועט-נובע ופנקס גויסו למיון וסידור של העובדות המועילות והבדיות החסויות. אולי שלושים וחמש דקות עברו עליו בעבודה, כשהבית כולו מסור לשינה בריאה של בני-כפר, והנה עלו מן הפרוזדור נחרות חנוקות וצלילי התכתשות ואחריהם נקישה רמה בדלת. עד שהספיק לענות, התפרצה ורה אל החדר, עמוסה לעייפה, ושאלה: "תגיד, אפשר להשאיר כאן את אלה?"
"אלה" היו חזיר קטן שחור ותרנגול-קרב אדום-שחור.
לָאטימֶר חיבב חיות חיבה פושרת, ובמיוחד התעניין בגידול חיות-משק קטנות מן ההיבט הכלכלי. למעשה, אחד הקונטרסים ששקד עליו אותו רגע תמך בחום בפיתוח נוסף של משק החזירים והעופות באזורי הכפר של אנגליה. עם זאת, אין לבוא אליו בטרוניות אם לא נטה לחלוק חדר-שינה, אפילו מרווח, עם דוגמיות של תוצרת הלול והחזירייה.
"הם לא יהיו מרוצים יותר איפהשהו בחוץ?" שאל בזהירות, מבטא את העדפתו בנושא באמצעות דאגה גלויה לשלומם-הם.
"אין חוץ," אמרה ורה בהדר, "אין אלא שממת מים אפלים שוצפים. המאגר בברינקלי עלה על גדותיו."
"לא ידעתי שיש מאגר בברינקלי," אמר לָאטימֶר.
"טוב, עכשיו כבר אין, הוא מפוזר בכל הסביבה. וכיוון שהמיקום שלנו נמוך במיוחד, אנחנו כרגע מרכז של ים תוך-ארצי. ואגב, גם הנחל עלה על גדותיו."
"אלוהים אדירים! יש אבדות בנפש?"
"תִלי-תלים, אם אתה שואל אותי. המשרתת הזוטרה כבר זיהתה שלוש גופות שצפו מחוץ לחלון חדר-הביליארד בתור הבחור שהיא מאורסת לו. אז או שהיא מאורסת למבחר גדול מן התושבים באזור, או שהיא רשלנית מאוד בזיהוי. כמובן, יכול להיות שזאת אותה גופה שעושה סיבובים; על זה לא חשבתי."
"אז חייבים לצאת החוצה לפעולות חילוץ, לא?" אמר לָאטימֶר בחושיו הבריאים של מועמד לפרלמנט באורות הבימה.
"אי-אפשר," אמרה ורה בפסקנות, "אין לנו סירות, ואנחנו מנותקים על ידי זרם שוצף מכל מקום-יישוב. דודה שלי מקווה מאוד שתסתגר בחדר שלך ולא תגדיל את המהומה, וגם חושבת שיהיה נאה מאוד אם תיקח אליך את תרנגול-הקרב 'פִּלאִי' למשך הלילה. תבין, יש עוד שמונה כאלה, והם רבים כמו משוגעים כשהם נתקלים אחד בשני, אז אנחנו שמים כל אחד בחדר נפרד. לידיעתך, כל הלולים נסחפו. חוץ מזה חשבתי שאולי לא אכפת לך לקחת אליך את החזירון הקטנצ'יק הזה; הוא נורא חמוד, אבל יש לו מזג שפל שהוא ירש מאמא שלו; לא שיפה לדבר בגנותה בזמן שהיא שוכבת מתה בחזירייה; טבעה, מסכנה שלי. מה שנחוץ לו באמת הוא יד קשה של גבר שתכניס בו דרך-ארץ. הייתי מתמודדת אתו בעצמי, אלא שצ'או-צ'או שלי מתנפל על כל חזיר שהוא פוגש."
"אי-אפשר לשים את החזיר בחדר-האמבטיה?" שאל לָאטימֶר בלשון רפה, ניחם בלבו שאינו מעז לנקוט עמדה פסקנית בנוגע לְחזיר בחדר-שינה כמו הכלב הסיני ההוא.
"בחדר-האמבטיה?" צחקה ורה בקול-צווחה. "הוא יהיה מלא חניכים של תנועת 'הצופים' עד הבוקר אם המים החמים יספיקו."
"חניכים של תנועת 'הצופים'?"
"כן, שלושים חניכים באו להציל אותנו כשהמים הגיעו רק עד גובה המותניים; כשהמים עלו עוד מטר הצטרכנו אנחנו להציל אותם. הם עושים אמבטיה חמה בקבוצות ואנחנו מייבשים את הבגדים שלהם בארונית-האוורור, אבל בגדים ספוגי מים לא מתייבשים בן-רגע, והפרוזדור וחדר המדרגות מתחילים להיראות כמו שפת-הים. שני חניכים לובשים את המעיל שלך. אני מקווה שלא אכפת לך."
"זה מעיל חדש," אמר לָאטימֶר וניכר עליו שאכפת לו ועוד איך.
"אתה תשגיח היטב על פִּלאִי, בסדר?" אמרה ורה. "אמא שלו זכתה בשלושה פרסים ראשונים בברמינגהם, והוא היה שני במחלקת התרנגולים בגלוסטר בשנה שעברה. אני מניחה שהוא יישן על המוט בתחתית המיטה שלך. אני שואלת את עצמי אם לא ירגיש יותר בבית אם כמה מנשותיו יהיו כאן אתו. כל התרנגולות נמצאות עכשיו במזווה, ואני חושבת שאוכל להוציא ולהביא משם את הֶלן חביבתו."
במה שנוגע להֶלן הפגין לָאטימֶר תקיפות בְּעִתה, וורה חזרה בה בלי להתעקש, לא לפני שהעמידה את תרנגול-הקרב על מושבו המאולתר ונפרדה בחיבה מן החזירון. לָאטימֶר התפשט ונכנס חיש למיטה בהנחה שחקרנותו הקדחתנית של החזירון תירגע עם כיבוי האורות. כתחליף לחזירייה חמימה מרופדת-קש, לא היה לחדר הרבה להציע בסקירה ראשונה. אך החיה הממאנת להינחם גילתה לפתע מתקן, שגם בחזיריוֹת המשוכללות ביותר אין מוצאים כמוהו. שפתה החדה של תחתית המיטה ניצבה בזווית הולמת להפליא, שזימנה לחזירון, שנע פנימה וחוצה בגב מקומר בחן, התגרדות שמימית בליווי גרגור ממושך של הנאה. תרנגול-הקרב, שדימה שמנדנדים אותו אילך ואילך על ענפיו של עץ-אורן, נשא את התנודה בעוז רוח יותר ממה שלָאטימֶר הצליח להפגין. סדרה של צליפות על גופו, נתפסה בעיני החזיר כגירוי נוסף מענג ולאו דווקא ביקורת על התנהגותו ורמז לחדול ממעשיו; מתברר שלא די ביד קשה של גבר. לָאטימֶר החליק ממיטתו למצוא לו נשק הרתעה. היה די אור בחדר, והחזיר חשף את המזימה, ומזגו הנבזי, שבא לו בתורשה מאמו הטבועה, מצא פורקן מלא. לָאטימֶר חזר בקפיצה למיטה, ואילו המנצח, אחרי כמה נחרות איום וחריקת מלתעות, חידש את פעולת העיסוי במשנה מרץ. בשעות שתכפו לכך, שעות ארוכות של נדודי-שינה, ניסה לָאטימֶר להסיח את דעתו מצרותיו בהווה לטובת רגשי אהדה כיאה וכנאה למשרתת הזוטרה על אבדתה, אך מצא כי יותר ויותר מעסיקה אותו השאלה כמה חניכים מתנועת "הצופים" חולקים עתה את מעילו. התפקיד של קדוש בעל כורחו לא דיבר אל לבו.
לקראת שחר שקע החזירון בשנת ישרים, ולָאטימֶר כמעט עשה כדוגמתו, אלא שאז פצח פִּלאִי בקריאת השכמה, ניתר ארצה ברעש ותיכף לזאת התחיל להתגושש במלוא המרץ עם בבואתו בראי של הארון. היות שלא נשתכח ממנו כי בעל-הכנף הזה הוא פחות או יותר באחריותו, כיסה לָאטימֶר את הראי שוחר-הקרב במגבת-אמבט, אך הפיוס היה מקומי וקצר-ימים. פרצי-המרץ של תרנגול-הקרב שהוטו מיעדם הראשון, מצאו פורקן חדש במתקפה פתאומית מתמשכת על החזירון הישֵן והבלתי-לוחמני זמנית. הדו-קרב היה מר ונואש, והפרדת-הכוחות לא צלחה. הלוחם עוטה-הנוצה נהנה מיתרונו למצוא בשעת-הדחק מחסה במיטה, והוא ניצל אותו כהוגן; החזירון, גם כשניסה, לא הצליח לקפוץ לאותו הגובה.
שום צד לא יכול היה לטעון לניצחון מכריע, והמאבק הגיע בעצם לסיומו רק עם כניסתה של המשרתת עם תה-שחרית.
"בחיי, אדוני", הצטעקה בהשתאות גלויה, "אתה רוצה את החיות האלה בחדר שלך?"
רוצה!
החזירון, שתפס כמדומה כי האריך מדי לנצל את הכנסת-האורחים, הסתער החוצה מן הדלת, ותרנגול-הקרב יצא בעקבותיו בפסיעה של כבוד.
"אם הכלב של העלמה ורה יראה את החזיר הזה – " הצטעקה המשרתת ונחפזה החוצה לסכל את האסון.
חשד צונן התחיל לחלחל אל מוחו של לָאטימֶר: הוא ניגש לחלון והסיט את הווילון. גשם קל זרזף ארצה, אך לא היה שום סימן לשיטפון.
כעבור כחצי שעה הוא פגש את ורה בדרך לחדר ארוחת-הבוקר.
"לא הייתי רוצה לחשוב עליך כשקרנית מושבעת," העיר בקרירות, "אך קורה שאדם נאלץ לעשות דברים שאינו אוהב."
"כך או אחרת, הצלחתי להסיח את דעתך מפוליטיקה לילה שלם," אמרה ורה.
מה שהיה, כמובן, אמת לאמִתה.
