"יש דרך אחורית אל המדשאה," אמרה מרת פילידוֹר-סְטוֹסֶן לבתה. "חוצים גדרת-עשב קטנה ואחר-כך גן-פרי מוקף חומה מלא שיחי דומדמניות. הלכתי את כל המסלול הזה בשנה שעברה כשהמשפחה נסעה. מגן-הפרי נפתחת דלת אל חלקת-שיחים, וכשיוצאים משם אפשר להתערבב עם האורחים כאילו באנו מהדרך הרגילה. הרבה יותר בטוח מאשר להיכנס בכניסה הראשית וליפול על המארחת; זה יהיה מביך אם מביאים בחשבון שהיא בכלל לא הזמינה אותנו."
"זאת לא טרחה גדולה מדי בשביל להיכנס למסיבת-גן?"
"למסיבת-גן סתם, כן; למסיבת-הגן בה"א הידיעה, לא ולא. כל מי שנחשב במחוז שלנו, חוץ מאתנו, הוזמן לפגוש את הנסיכה, והטרחה להמציא הסברים לָמה לא היינו שם תהיה גדולה בהרבה מאשר להגיע בדרך עוקפת. אתמול עצרתי ברחוב את מרת קָבֶרינג והזכרתי במפורש את הנסיכה. ואם היא בחרה לא להבין את הרמז ולא שלחה לי הזמנה, זאת לא אשמתי. הנה. צריך רק לחצות את הגדרה ולהיכנס מהשער הקטן ההוא אל תוך הגן."
מרת סְטוֹסֶן ובתה, בבגדי-חמודות כיאה למסיבת-גן מחוזית מתובלת בכל המי-והמי, הפליגו על פני הגדרה הצרה ודרך גן הדומדמניות הסמוך כמו שתי ספינות-דגל בשיִט לא-רשמי לאורך נחל-טרוּטֹות כפרי. התקדמותן ההדורה הייתה בחיפזון-מה, כאילו זרקורים עוינים עלולים בכל רגע להאיר אותן; ואכן, היה מי שהשגיח בבואן. מטילדה קָבֶרינג, בעיניים חדות של בת שלוש-עשרה, וממיקומה המרומָם בענפיו של עץ-שסק, נהנתה מתצפית נוחה על תנועת האיגוף של בנות סְטוֹסֶן וחזתה בדיוק היכן תשתבש.
"הן יגלו שהדלת נעולה ושהן צריכות, איזה כיף! לחזור את כל הדרך חזרה," אמרה בינה לבינה. "מגיע להן בגלל שלא נכנסו מאיפה שצריך. חבל שטָרקְוִין סוּפֶּרבּוּס לא מסתובב בגדרה. כולם נהנים, אז למה שטָרקְוִין לא ייהנה מטיול של אחר-הצהריים."
מטילדה הייתה בגיל שבו מחשבה פירושה מעשה. היא גלשה מטה מענפי עץ-השסק, ועד שטיפסה חזרה, כבר החליף טָרקְוִין, חזיר-הבר היורקשרי הלבן העצום, את תחומיה הצרים של החזירייה במרחביה של גדרת העשב. משלחת סְטוֹסֶן המתוסכלת, בנסיגה רצופת-נאצות ועם זאת מסודרת מהמחסום הלא-נפרץ של דלת נעולה, עצרה עצירת-פתאום בשער שהפריד בין הגדרה וגן הדומדמניות.
"איזו חיה מרושעת-למראה," הזדעקה מרת סְטוֹסֶן. "היא לא הייתה כאן כשהגענו."
"בכל אופן היא נמצאת כאן עכשיו," אמרה בתה. "מה עושים, לכל הרוחות והשדים?
חבל שבאנו."
חזיר-הבר התקרב אל השער לבדיקה מקרוב של הפולשות בנות-האנוֹש. שם עמד בחירוק מלתעות ומצמץ בעיניו הקטנות האדומות באופן שהתכוון בוודאות להדאיג, וככל הנוגע לבנות סְטוֹסֶן השיג את מטרתו עד גמירא.
"קישטא! קישטא!" קראו הגברות במקהלה.
"אם הן חושבות שיצליחו לסלק אותו על ידי דקלום רשימת השמות של מלכי יהודה וישראל, אז צפויה להן אכזבה," ציינה לעצמה מטילדה ממושבהּ בעץ-השסק. היות שההערה נאמרה בקול, הבחינה עתה מרת סְטוֹסֶן לראשונה בנוכחותה. דקה-שתיים קודם לא הייתה ששה כלל לגלות שהגן איננו שומם, אבל עכשיו קידמה בהקלה שלמה את עובדת נוכחותה של הילדה.
"ילדה, תוכלי למצוא מישהו שיגרש – " פתחה בתקווה.
"Comment? Comprends pas," הייתה התשובה.
"הו, את צרפתייה? "Êtes vous française
"Pas de tous. 'Suis anglaise."
"אז למה שלא נדבר אנגלית? רציתי לדעת – "
"Permettez-moi expliquer. תבינו, אני במצב קצת לא ברור," אמרה מטילדה. "אני מתארחת אצל דודה שלי ואמרו לי שאני חייבת להתנהג היום יפה במיוחד כי המון אנשים באים למסיבת-גן, ואמרו לי לחקות את קלוד, כלומר בן-הדודה שלי, שאף פעם לא עושה שום-דבר רע אלא בטעות, ואז הוא תמיד מתנצל. הם חושבים כנראה שאכלתי יותר מדי קציפת פטל. טוב, אז קלוד תמיד הולך לישון חצי שעה בצהריים, כי מצווים עליו, ואני חיכיתי עד שהוא יירדם וקשרתי לו את הידיים והתחלתי להאכיל אותו בכְפייה סיר שלם של קציפת-פטל שהכינו לכבוד מסיבת-הגן. המון נשפך לו על חליפת-המלחים, וחלק על המיטה, אבל די הרבה נשפך לו לגרון, אז עכשיו הם לא יוכלו להגיד שהוא אף פעם לא אכל יותר מדי קציפת-פטל. לכן אסור לי להשתתף במסיבה, ובתור עונש נוסף אני חייבת לדבר צרפתית כל אחר-הצהריים. את כל זה סיפרתי לכם באנגלית, כי יש מילים כמו 'אכילה בכְפייה' שאני לא יודעת איך זה בצרפתית; ברור שיכולתי להמציא, אבל אם הייתי אומרת nourriture obligatoire, לא היה לכם שמץ מושג על מה אני מדברת. Mais maintenant nous parlons français"
"הו, בסדר גמור, trés bien" אמרה מרת סְטוֹסֶן בלי חמדה; ברגעים של התרגשות, לא הייתה לה שליטה רבתי על מלאי הצרפתית שבפיה. "Là, à l'autre côté de la porte, est un cochon [בצד השני של השער יש חזיר] – "
" Un cochon? Ah, le petit charmant! [חזיר? או, הקטן החמוד הזה!] " קראה מטילדה בהתלהבות.
"Mais non, pas du tout petit, et pas du tout charmant; un bête féroce – [בכלל לא קטן ובכלל לא חמוד; חיה רעה – ]"
"Une bête," תיקנה אותה מטילדה. "חזיר זה זכר כל זמן שאת קוראת לו חזיר. אבל אם את יוצאת מהכלים וקוראת לו 'חיה רעה' הוא הופך לאחת מאתנו על המקום. צרפתית היא שפה נורא אָ-מינית."
"אז בואו נדבר אנגלית, בשם אלוהים," אמרה מרת סְטוֹסֶן. "אפשר לצאת מהגן הזה חוץ מדרך הגדרה איפה שהחזיר נמצא?"
"אני תמיד מטפסת על החומה דרך עץ-השזיפים," אמרה מטילדה.
"כמו שאנחנו לבושות, אני לא רואה איך נוכל לעשות את זה," אמרה מרת סְטוֹסֶן; היה קשה לדמיין אותה מטפסת גם בכל לבוש אחר.
"את חושבת שתוכלי ללכת ולהשיג מישהו שיגרש את החזיר?" שאלה העלמה סְטוֹסֶן.
"הבטחתי לדודה שלי להישאר על העץ עד חמש; עכשיו עוד לא ארבע."
"בהתחשב בנסיבות, אני בטוחה שדודתך תרשה – "
"מצפוני לא ירשה לי," אמרה מטילדה בהדרת-פנים צוננת.
"אנחנו לא יכולות להישאר כאן עד חמש," אמרה מרת סְטוֹסֶן. חמתה עלתה בה.
"אז אולי אני אדקלם לכם כדי להעביר את הזמן?" שאלה מטילדה במאור-פנים. "הלהיט שלי זה 'בלינדה המפרנסת הקטנה'; או, אולי זה צריך להיות משהו בצרפתית. נאומו של הנרי הרביעי לחייליו הוא הדבר היחיד שאני ממש יודעת בשפה הזאת."
"אם תלכי ותשיגי מישהו שיגרש את החיה, אני אתן לך משהו שתוכלי לקנות לך מתנה נחמדה," אמרה מרת סְטוֹסֶן.
מטילדה ירדה כמה ענפים מטה בעץ-השסק.
"זאת ההצעה הכי שימושית שהצעת עד עכשיו בשביל לצאת מהגן," ציינה בעליצות. "קלוד ואני אוספים כסף בשביל 'הקרן לאוויר צח לילדים' ועושים תחרות מי יאסוף הכי הרבה."
"אני אשמח מאוד לתרום חצי כתר, באמת אשמח מאוד," אמרה מרת סְטוֹסֶן, ושלתה את המטבע ממעמקיו של כלי-קיבול ששימש פריט חיצוני נפרד של תלבושתה.
"כרגע קלוד משיג אותי בהרבה," המשיכה מטילדה, מתעלמת מן המִנחה המוצעת; "תראי, הוא רק בן אחת-עשרה, ויש לו שערות בלונדיניות, ואלה יתרונות עצומים כשאתה בעסקי התרמה. לפני כמה ימים איזה גברת רוסייה נתנה לו עשרה שילינגים. רוסים הרבה יותר טובים בנתינה מאתנו. אני מתארת לעצמי שקלוד ירוויח היום נטו עשרים וחמישה שילינגים; כל הבמה לרשותו, ואחרי החוויה עם קציפת-הפטל הוא ימלא בהצטיינות את התפקיד של אחד חיוור, שברירי, שימיו ספורים. טוב, עד עכשיו הוא בטח כבר השיג אותי בשני פאונדים."
אחרי הרבה חיטוטים ומריטות ומלמולי צער הצליחו הגברות הנצורות להפיק במשותף שבעה שילינגים ושישה פני.
"לדאבוני זה כל מה שיש לנו," אמרה מרת סְטוֹסֶן. מטילדה לא הראתה שום סימן שהיא יורדת – לא ארצָה ולא לסכום המוצע.
"אני לא מסוגלת להתעלל במצפון שלי בעד פחות מעשרה שילינגים," הכריזה בנחישות.
האֵם ובתה הפטירו חרש הערות מסוימות, שהמילה "חיה רעה" כיכבה בהן – מן הסתם לא בקשר לטָרקְוִין החזיר.
"מסתבר שדווקא יש לי עוד חצי-כתר," אמרה מרת סְטוֹסֶן בקול רועד; "קחי. ועכשיו תשיגי בבקשה מישהו ומהר."
מטילדה גלשה מן העץ, אספה אל רשותה את התרומה, ואז נפנתה וליקטה מן העשב לרגליה מלוא-היד פרות בשלים מדי של שסק. אחר כך טיפסה מעל השער ופנתה בדיבורי-חיבוב אל חזיר-הבר.
"בוא, חמודון שלי; נכון שאתה לא מסוגל לסרב לשסק, במיוחד כשהוא רקוב ומעוך?"
טָרקְוִין אכן לא היה מסוגל. על ידי כך שהטילה לפניו את הפֵּרות במרווחים מחושבים, פיתתה אותו מטילדה חזרה אל החזירייה, בעוד השבויות שיצאו לחופשי חוצות במהירות את הגדרה.
"שככה יהיה לי טוב! החוצפנית הקטנה!" הזדעקה מרת סְטוֹסֶן אחרי שהגיעה בשלום אל הכביש. "החיה בכלל לא הייתה פראית. ובקשר לעשרת השילינגים, אני לא מאמינה ש'הקרן לאוויר צח' תראה מִזה אפילו פני אחד!"
אלא שהחמירה שלא כדין בשיפוטה. כל הבודק את ספרי-החשבונות של הקרן, ימצא אישור-קבלה בזו הלשון: "נאספו על ידי העלמה מטילדה קָבֶרינג 2 שילינגים ו-6 פני."
סיפור חמוד מאוד והילדה המככבת בו דומה ביותר לילדה ב"החלון הפתוח".
מאד נהניתי. איפה את מוצאת את הסיפורים המוצלחים האלה?
התרגום מעולה, כרגיל