לשתות אתךָ קולה I פרנק או'הרה (1966-1926)

 

(לשתות אתךָ קולה)

זה הרבה יותר כֵּיף מלנסוע לסן סבאסטיאן, אירוּן, הֶנדיי,

בּיאריץ, בּאיוֹן,

או להקיא את הנשמה ברחוב טראבסרה דה גראסיה

בברצלונה

גם בגלל שבחולצה הכתומה הזאת אתה נראה כמו גרסה איכותית ושמחה

יותר של סבסטיאן הקדוש

גם בגלל האהבה שלי אליך, גם בגלל האהבה שלך

ליוגורט

גם בגלל הצבעונים הכתומים הבוהקים סְביב

הלִבנים

גם בגלל הסודיות שהחיוכים שלנו לובשים בנוכחות אנשים

או פסלים

קשה להאמין כשאני אתך שיכול להתקיים

משהו כל כך דומם

כל כך חגיגי כל כך נחרץ עד זרא כמו פסלים כשממש

מולם

באור החמים של ניו-יורק בשעה 4 אנחנו נסחפים

קדימה ואחורה

בין האחד לשני כמו עץ שנושם מבעד למשקפיים שלו

ותערוכת הדיוקנאות נראית כאילו אין בה בכלל פרצופים, רק

צבע

אתה פתאום שואל את עצמך למה לכל הרוחות מישהו צייר אותם

אני מסתכל

בך ואני אוהב להסתכל בך יותר מאשר בכל הדיוקנאות

שבעולם

אולי חוץ מאשר, מזמן לזמן, בפרש הפולני, וממילא זה

ב"אוסף פְריק"

שעוד לא ביקרת שם, תודה לאל, ונוכל ללכת

יחד בפעם הראשונה

והעובדה שאתה מתנועע נהדר כל כך מייתרת פחות או יותר את הפוטוריזם

כמו שבבית אני אף פעם לא חושב על עירומה יורדת במדרגות, או בזמן שאתה רוקד –

על אף רישום של לאונרדו או מיכלאנג'לו

שפעם היו מפילים אותי לארץ

ואיזה תועלת הביאו לאימפרסיוניסטים כל המחקרים שלהם

כשהם אף פעם לא מצאו את האדם הנכון להעמיד ליד העץ

כשהשמש שקעה

או, באותו עניין, מרינו מריני לא בחר את הרוכב באותה קפדנות

כמו את הסוס

נדמה לי שכל אלה החמיצו איזה חוויה נהדרת

שאני לא מתכוון לבזבז ולכן אני מספר לך על כך

 

(Having Coke with you I Frank O'Hara (1926-1966
is even more fun than going to San Sebastian, Irún, Hendaye, Biarritz, Bayonne
or being sick to my stomach on the Travesera de Gracia in Barcelona
partly because in your orange shirt you look like a better happier St. Sebastian
partly because of my love for you, partly because of your love for yoghurt
partly because of the fluorescent orange tulips around the birches
partly because of the secrecy our smiles take on before people and statuary
it is hard to believe when I'm with you that there can be anything as still
as solemn as unpleasantly definitive as statuary when right in front of it
in the warm New York 4 o'clock light we are drifting back and forth
between each other like a tree breathing through its spectacles

and the portrait show seems to have no faces in it at all, just paint
you suddenly wonder why in the world anyone ever did them
I look
at you and I would rather look at you than all the portraits in the world
except possibly for the Polish Rider occasionally and anyway it's in the Frick
which thank heavens you haven't gone to yet so we can go together the first time
and the fact that you move so beautifully more or less takes care of Futurism
just as at home I never think of the Nude Descending a Staircase or
at a rehearsal a single drawing of Leonardo or Michelangelo that used to wow me
and what good does all the research of the Impressionists do them
when they never got the right person to stand near the tree when the sun sank
or for that matter Marino Marini when he didn't pick the rider as carefully
as the horse

it seems they were all cheated of some marvelous experience
which is not going to go wasted on me which is why I am telling you about it

תגובה אחת בנושא “לשתות אתךָ קולה I פרנק או'הרה (1966-1926)”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *