בשום מקום, חושבני, בכל רחבי תבל,
אין שיר אשר לעץ נאה ישווה.
לעץ רעב שפיו ידבָּק
בשָׁד האדמה, מִתקָהּ יינק.
לעץ יום-יום אל אלוהים יישא עיניים,
ובתפילה יניף אל-על פֹּארות-כפיים.
לעץ בתלתליו בקיץ אין-ענן
זוג אדומי-חזה שם יקלעו קינם.
לעץ שעל מִפתח-חזהו שלג יתפרקד,
לעץ שעם טיפות מטר יאהב להסתודד.
שירים, כמוני, בנקל יטוו כל פתי וכל לץ,
אך רק בורא עולם ישכיל לצוּר לו עץ.
(Trees I Joyce Kilmer (1886-1918
I think that I shall never see
A poem lovely as a tree.
A tree whose hungry mouth is prest
Against the earth's sweet flowing breast;
A tree that looks at God all day,
And lifts her leafy arms to pray;
A tree that may in summer wear
A nest of robins in her hair;
Upon whose bosom snow has lain;
Who intimately lives with rain.
Poems are made by fools like me,
But only God can make a tree.
שיר נהדר יאה לט"ו בשבט. ואכן אשתמש בו בסדר ט"ו בשבט אותו נערוך בקהילה המסורתית בערד השנה(תש"ף).
זה מזכיר לי את תהלים פרק ח:
(א) לַמְנַצֵּחַ עַל־הַגִּתִּית מִזְמוֹר לְדָוִד׃ (ב) יְהוָה אֲדֹנֵינוּ מָה־אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל־הַשָּׁמָיִם׃ (ג) מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז לְמַעַן צוֹרְרֶיךָ לְהַשְׁבִּית אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם׃ (ד) כִּי־אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂי אֶצְבְּעֹתֶיךָ יָרֵחַ וְכוֹכָבִים אֲשֶׁר כּוֹנָנְתָּה׃ (ה) מָה־אֱנוֹשׁ כִּי־תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן־אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ׃ (ו) וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱלֹהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ׃ (ז) תַּמְשִׁילֵהוּ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ כֹּל שַׁתָּה תַחַת־רַגְלָיו׃ (ח) צֹנֶה וַאֲלָפִים כֻּלָּם וְגַם בַּהֲמוֹת שָׂדָי׃ (ט) צִפּוֹר שָׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם עֹבֵר אָרְחוֹת יַמִּים׃ (י) יְהוָה אֲדֹנֵינוּ מָה־אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל־הָאָרֶץ׃
מעמדו של האדם הפוך
בשני השירים.