דגמים של אהבה I ויליאם מקסוול (2000-1908)

תרנגול הבָּנטָם של קייט טָלבּוֹט, שהקִיץ מן השינה עם גיחתו הפתאומית של הירח מאחורי ענן בלֵיל יוני לבן, התחיל קורא בקול. היו שלושה עופות בָּנטָם – תרנגול ושתי תרנגולות, והם קיננו בתוך עץ בדיוק מול חלונות חדר-האירוח. חדר-האירוח של הטָלבּוֹטים היה בקומה הראשונה, והאורח אותו שבוע היה צעיר בשם ארנולד, אחד שמתעורר מן השינה בקלות. הוא קם, סגר את החלונות ושב למיטה. בחדר 

הדחליל הצרפתי I ויליאם מקסוול (2000-1908)

כשעבר במכוניתו על פני ביתם של הפישֶרים בדרך לכביש הראשי, אמר ג'רלד מרטין בלבו מתוך פיזור-דעת, "הנה אדמונד עובד בגינה," ואז תפס שזהו דחליל. שני לילות אחר-כך ניעור מכוסה זיעה מחלום-בלהות, ולמחרת סיפר אותו, שוכב מתוח על ספת הפסיכואנליטיקאי.

הפָּרוּש הכחול של עֲרָב I ויליאם מקסוול (2000-1908) [כמו אגדה]

בעשרים וארבעה בדצמבר, בערב, ירדו זקן וזקנה מהרכבת בתחנה קטנה נידחת על המסילה הטרנס-סיבירית ונחפזו בשלג לחנות היחידה בכפר שעדיין דלקו בה אורות, חנות לחיות-מחמד. בהתרגשותם הניחו את הדלת פתוחה, מה שהעיר עליהם את רוגזו של בעלי החנות, שהיה חירש, ורק בדי-עמל הצליחו להסביר לו מה רצונם. הם באים מוונציה,אמרו; מתהלכת שמועה שיש לו ברשותו זוג פְּרוּשים כחולים. הבעלים הניד את ראשו לשלילה. היה לו פָּרוּש כחול אחד, אמר, לא זוג, והבוקר מכר אותו.

שאלות רוֹוְחוֹת I אלגרה גודמן (נ' 1967)

פיבּי גילתה שהבית כמעט לא השתנה. אותם רהיטים, אותן כרית-נוי מרופטות באותם מקומות על הספה, ממש אותה ערמה של כתבי-עת. הוריה של פיבּי, מְלָני ודן, נראו בדיוק כמו ביום שעזבה, ולכן מכונת-הקפה החדשה הבהילה אותה. "מאיפה זה?" "אמא שלך קנתה." "הישנה נשברה," אמרה מְלָני, מגוננת על עצמה. כמובן, פיבּי יכלה לראות כי המכונה החדשה עמדה בדיוק במקום שעמד פעם מְכָל השיירים. מיום שהלכה למכללה פסק איסוף שיירי-מזון לקומפוסט. מותק, זה כל כך הסריח, הצטדקה מְלָני. עם זאת, הוריה של פיבּי שתלו אתה ירקות כשהייתה קטנה. הם שכרו שיפוצניק לבנות לול בחצר האחורית. הלול עמד עכשיו ריק, רק כמה נוצות פלומתיות עופפו ברוח. בתחילת שנת הלימודים טרף שועל את התרנגולת סְקָאוּט. כעבור כמה שבועות, נעלמה קֶרי, אחותה של סקאוט. בסמסטר האביב, הלכה לעולמה התרנגולת האחרונה – מרת דאלָוויי. לפעמים תהתה פיבּי …