מחבר: ליאורה הרציג

השמש בקושי זרחה, ואדום-אלמוגים עוד מצייר פסים בשמים מעל אֶל-נוֹפָּל, וכבר שלוש משאיות-קרנבל, עמוסות לעייפה, מתנודדות אל כיכר הכפר. הן בולמות בחזית הקנטינה [ספרדית: מסבאה], שעוד לא נפתחה ליום עסקים. מצדה השני של הפְּלאסָה עומד השַמָש על מדרגות הכנסייה, בידו מטאטא. והנה ילד וילדה באים במרוצה, אבל לא אל תפילת-שחרית. הם רוצים לצפות בפועלים פורקים את מִתקני הקרנבל. עוד לפני סוף היום הם יסובבו בקרוסלה, או כך הם סבורים. שניים אלה, יחפים, הם פָּקוֹ אוֹרטיס וגלוריה ואלדֶס, דודנים וחברי-ילדות. פָּקוֹ בן שמונה ונראה רזה וקשיש לגילו. קמט של דאגה משוך בין עיניו. גלוריה גבוהה ממנו, מבוגרת בשלוש שנים, עם חן של רקדנית נסוך עליה, וצוואר גבעולי של רקדנית, וגם התחלה של שפתיים מלאות ושדיים. היא אמא של פָּקוֹ, אחותו וכלתו הלא-רשמית. כלבתו המעורבת של פָּקוֹ רצה אחריו. אף שהיא במלוא …

להמשיך לקרוא יום-חגהּ של הקדושה I הארייט דור (2002-1910)

המשך קריאה "%s"

 מן הרגע הראשון היה ברור כי שני הצפון-אמריקנים חפים מכל חשדנות ועל כן נידונו  לחיים של נכות, כמו נפגעי תאונות שאיבדו רגל, או תינוקות חירשים מלידה. בכפר המקסיקני איבָּרָה היו הכול בדעה אחת, מהכומר ועד לרועה-העזים, כי סניור אוורטון והסניורה שלו הוציאו את מיטב שנותיהם בלי שהיו ערים לכך שצרות-עין וחמדנות, חוץ מאשר במקרים נדירים, הן חלק מיֵצר לב האדם.

המשך קריאה "%s"

מרת ואטְס ומרת קארסוֹן היו שתיהן בלשכת הדואר בוויקטוריה כשהגיע המכתב מ"מוסד אֶליסוִויל לרפי-השכל" של מיסיסיפי. אֵיימֶה סְלוֹקאם, בלי שהניחה מידה את דברי הדואר, יצאה ממקומה במרוצה ומסרה אותו ישר למרת ואטְס, ושלושתן קראו בו יחד. מרת ואטְס החזיקה אותו מתוח בין כפותיה הוורודות ומרת קארסוֹן סימנה לאט כל שורה באצבעה הנתונה באצבעון. כל שאר הנוכחים בלשכת הדואר תהו מה התחדש עכשיו.

המשך קריאה "%s"

"שְלֶחי יד לארנק שלי ותוציאי לי בָקְשָה סיגריה בלי פּודרה, גברת פְלֶצֶ'ר מותק," אמרה לִיוֹטָה לקליינטית של שעה עשר חפיפה-עם-סידור. "אנ'לא אוהבת סיגריות עם בושם."

גברת פְלֶצֶ'ר הושיטה יד ברצון למדף הסגוֹל מתחת לראי עם המסגרת הסגולה, ניערה ושחררה רשת-שער מאחיזתו של  ארנק-הלַכָּה וריסנה בטפיחה זריזה כרית-פּודרה שהתפרצה מן הקופסית עם פתיחת הארנק.

המשך קריאה "%s"

ביולי הוא נסע למֶרוִיק ובתחילת הסתיו הוא חזר; במבט לאחור זה ייראה תמיד כמו קיץ – ימים כבדים חסרי-תנועה של שיא הקיץ, של מזג-אוויר עכור ופרצי אור-שמש, של שמים כחולים ותלוליות עננים. של תבן וזבובי-סוס. אוכמניות; מרקחת לתה-מנחה; כנסייה בימי א'. משפחת לָנדֶר. דיטֶר הֶלפּמָן היה בן עשרים וארבע, בחור גבוה, בהיר, כבד-סבר אך בעל חיוך מתוק להפליא. בחברת בני גילו הוא נראה קשיש משהיה באמת, מפוכח, מאופק, השָקט שבחבורה, זה שמקשיב. מגרמניה הגיע הנה להשלמת חיבור לתואר שני: יחסי אנגליה-פרוסיה במאה התשע-עשרה. אביו היה עיתונאי גרמני בעל מוניטין. דיטֶר התכוון גם הוא להשתלב בתחום העיתונאות; כעת שימש כתב באנגליה מטעם שבועון חברתי-פוליטי, וסיפק מעת לעת מאמרים על היבטים באנגליה בת-הזמן. האנגלית שבפיו הייתה מושלמת – אנגלית אידיומטית עם שמץ מבטא זר. נימוסיו היו שובי-לב: הוא פתח דלתות לפני נשים, …

להמשיך לקרוא חסר רק סמובר I פֶּנלוֹפֶּה לַיְבלי (נ' 1933)

המשך קריאה "%s"

השושבין לא רקד עם השושבינה; השושבינה הייתה בת ארבע וחצי ולשושבין היו דברים יותר חשובים לעשות. חברתו לשעבר של החתן שייטה לה באולם בשמלה מנקרת-עיניים, משכה המון תשומת לב, אמדה את זירת-הפעילות לחודשים יָבוֹאו. הכלה עופפה הנה והנה, קציפה של משי לבן וחצאיות מתבדרות, מתנשקת ומחייכת. החתן הסיר את מקטורנו די מוקדם, עוד כשהמוזמנים היו ישובים אל שולחנות ארוכים באולם-האירועים הגדול, המוזהב והעטור-פרחים של המלון, מלון מחוץ לעיר. אט-אט התרופפו הגינונים שהכתיב הטקס הכנסייתי. עוד לפני בואה של התזמורת כבר הוסרו מקטורנים בזה אחר זה והילדים התרוצצו בחדר מקצה אל קצה והפריעו למלצריות.

המשך קריאה "%s"

אָניקה הבטיחה לתומס מתנה, אז הם יצאו יחד לארוחת-ערב בארבעה ביולי. כבר יותר משבעה חודשים לא נפגשו, עוד קודם לרעידת-האדמה. המסעדה עם קירות הזכוכית שנשקפה אל מפרץ  בִּסקַיין הייתה רעיון שלה. בעבר סעדו שם לא פעם, בזמנים שמחים יותר, ושניהם מצאו שהתאורה העמומה וספות העור אינן רק מזמינות, גם רומנטיות. שולחנות הקפה בסגנון ארגז שעליהם הגישו את האוכל היו תמיד צרה-צרורה, אך הנוף העוצר-נשימה של קו-הרקיע במיאמי-תחתית משך אותם הנה שוב ושוב. זה יהיה מקום טוב לצפות ממנו על זיקוקי-הדינור של הארבעה ביולי, ולמרות הצפיפות הצפויה במסעדה, הפינה שבה ישבו תמיד תהיה מספיק שקטה כדי לשוחח.

המשך קריאה "%s"

לקח לארנולד שש וחצי שניות לצנוח לעומק מאה וחמישים מטרים. במשך הזמן הזה התייצבה לנגד עיניו תמונת בנו פֶּריס: פֶּריס במדי בית-הספר בחגיגת הסיום של גן- הילדים – חולצה אדומה ומכנסי חאקי. אותו בוקר התרוצצה אמו של פֶּריס, דָרלין, ברחבי הדירה והחליפה שמלה בשמלה כאילו היא שחוגגת. עוצם את עיניו בחוזקה בעת שהרוח הלוהטת שצלל אל תוכה מכה בפניו, ראה ארנולד את פֶּריס בכיתת הגן. גם את עצמו ראה, עומד ליד דָרלין, שבחרה לבסוף שמלת סאטן מתנפנפת בצבע כחול. הוא לבש את החליפה השחורה האחת והיחידה שלבש בכל הזדמנות, אם לחתונות או ללוויות.

המשך קריאה "%s"

"זה הכול אי-הבנה," אמר. "אני פשוט בדרך לאיזה מקום. אני אצלצל אליך. או. קיי.?" הפה שלו היה כל כך יבש, שהמילים בקושי יצאו, והוא שמע את הלחץ בקולו של אחיו כשנפרדו לשלום.

המשך קריאה "%s"

העד "שיחק אותה" קשה לפיצוח. על הצהרות שהשמיע קודם בפני בת-זוגו, גם היא אחות רחמנייה, הצהרות גורליות בתיק המשפטי של בֶּרק, סירב עתה העד לחזור תחת שבועה. הוא טען שאינו זוכר מה בדיוק אמר, ואפילו אינו זוכר ברור את האירוע שמדובר בו: פזיזות ורשלנות רפואית הגובלות בהזנחה פושעת. כתוצאה מניתוח שגרתי להסרת ציסטה גנגליונית –  שהתפקשש באופן שערורייתי ובלתי-נסלח – איבדה הלקוחה של בֶּרק את היכולת לבצע פעולות מוטוריות עדינות ביד שמאל. עבודתה הייתה בדלפק ההזמנות בסוכנות להשכרת רכב. מה תעשה מעכשיו פקידת-הזמנות בת חמישים ושמונה שאיבדה את היכולת להדפיס?

המשך קריאה "%s"