המנדולינה I מַלאקֵיי ויטאקֶר (1976-1895)

הבוקר היה שקט, מבריק ועם זאת שמימי, ושמש קשישה חיממה את השרכים המתים על צלע הגבעה עד שהבהיקו בחוּם זהוֹב. ימים אחדים היה ערפל והיה מעטֶה של שתיקה והיו אגלי לחות, שתָלו בלי זיע על הזרדים העירומים, עד שבאור-השמש עכשיו, למרות שהיה רק נובמבר, נראָה כאילו האביב עומד בפתח, חסר-תנועה אבל ודאי, מעל הגבעות הרחוקות. שני אנשים התקרבו אל בית-המשק הארוך והנמוך הבנוי אבן, שעמד באמצע כיכר הכפר, האחד במכנסי כותנה צהבהבים, מותנייה בצבע אדמה וכומתה די חדשה כחולה-כהה. היה לו חוטם שבור ועיניים חומות ידידותיות ובלכתו טלטל את כפותיו וזרועותיו. בן-לווייתו היה צעיר חיוור ודק, עם פנים כמעט נטולות-מבע, עיניו מורחבות כלשהו על ידי משקפיים עבי-עדשות. תווי-פניו היו קטנים וענוגים, שיניו סדורות אך צהבהבות. לבוש היה מדים ירוקים-אפרפרים של שבוי גרמני, כומתה ששוליה רפויים והיא הדוקה מאוד על הקודקוד …