קטגוריה: סיפורים

כששבתי לברלין מן השבי באביב 1950, גיליתי שיש לי אב חורג. אמי לא הזכירה אותו אף פעם. מבְּרֶטאן הפניתי את מכתבַי לגְרֶטֶה בֶּסטֶרמָן, אך מסתבר כי טֶפּלֶר, חרוט על לוחית-נחושת ליד חבל-הפעמון במגוריה החדשים, הפך גם הוא לשֵם משפחתה. כשהחליקה את המפתח אל תוך המנעול, אמרה בשקט, "תקשיב, תומס. אני עכשיו פְראוּ טֶפּלֶר. התחתנתי עם איש נחמד עם פנסיה. זה המפתח שלו, השם שלו, והדירה שלו. הוא רוצה שתרגיש בבית." מהרגע שפגשה אותי בתחנת-הרכבת אותו יום, ודאי שאלה את עצמה איך תבשר לי את החדשות.
הנחתי את ידי על השם והותרתי טביעת כף-יד מושלמת. אמרתי, "אני מתאר לעצמי שאין סכיני גילוח בברלין ואין חולצות רגילות. אבל מטומטם שחורט שלטים כבר יש."

המשך קריאה "%s"

משולחן ארוחת הצהריים קמו שתי גברות אמריקניות בגיל העמידה, בשלות אך מטופחות, קמו וחצו גזוזטרא נישאה של מסעדה רומית ורכנו מן המעקה. תחילה הביטו זו בזו, ואחר מטה, אל נפלאות הפורום והגבעה הפלטינית שנָגולו לעיניהן; הביטו בהבעה דומה, סתמית ועם זאת שוחרת-טוב, של נחת-רוח.

המשך קריאה "%s"

הנוף שנשקף מחלונה של גב' מֶנסְטי לא היה מרשים, אך לפחות בעיניה היה מלא עניין ויופי. גב' מֶנסְטי גרה בחדר עורפי בקומתו השלישית של בית-דירות בניו-יורק, ברחוב שבו פחי-האשפה על המדרכה עלו על גדותיהם והמִרווחים בין אבני-המרצפת בכביש העמידו מפגע של ממש. היא הייתה אלמנתו של פקיד בבית-מסחר סיטוני, ומותו הניח אותה לבדה כי בתה היחידה הייתה נשואה בקליפורניה וידה לא השיגה את תשלום הנסיעה הארוכה לניו-יורק לבקר את אמא שלה. גב' מֶנסְטי יכלה אולי להצטרף אל בתה במערב, אך כעת חיו השתיים שנים כה רבות בנפרד שכבר חדלו להרגיש איזו הצטרכות זו לחברתה של זו, והקשר ביניהן הסתכם בחליפת-מכתבים רדודה – שוות-נפש מצדה של הבת, ומתבצעת בקושי מצד האם, שיד ימין שלה סבלה מנוקשות מחמירה כתוצאה משיגדון. גם לוּ נכספה יותר אל חברת בתהּ, חולשת-הגוף הגדֵלה, שהטילה בה מורך גם לעצם הרעיון לרדת בשלושת גרמי-המדרגות אל הרחוב, סיכלה כל מחשבה לצאת למסע כה ארוך. וגם בלי שתגדיר בינה לבינה במדויק את הסיבות הללו, ממילא השלימה כבר מזמן עם החיים לבד בניו-יורק.

המשך קריאה "%s"

המכונית הייתה מתוצרת רוֹבֶר מודל 1939. בדצמבר אותה שנה קנה אותה בעלה של אָמַבֶּל, תומס סֶרפֶּל, לפי שעה להחסנה ולא לשימוש, באומרו כי עד סוף המלחמה לא יישארו לא מתכות ולא עור ראויים. עדיין עמדה על לְבֵנים כאשר הלך לעולמו שלוש שנים אחרי-כן.

המשך קריאה "%s"

אחרי שהסביר שיש לו חשק לצעוד ברגל הביתה דרך השדות, השאיר יוּ וַייטין את המזוודה בתחנת-הרכבת; בהמשך היום יאסוף אותה משם.

"לא חשבתי שאני יִראה אותך בחזרה כל כך מוקדם," אמר הפקיד בקופה, שארבע שעות קודם-לכן הנפיק עבורו כרטיס הלוך-ושוב ללונדון והתחקה אחריו עולה על רכבת-הפרברים. "מקווה שלא קרה כלום, אדוני."

המשך קריאה "%s"

"אמה אןהבת מוזיאונים", אמרה הלנה, "ואני חושבת שטוב בשבילה להביט בדברים שלא זזים, לשם שינוי, במקום הנַדנֵד הבלתי פוסק של הטלוויזיה. לא כמו אנחנו כשהיינו צעירות, שרלוט – למרות שאת לא היית כל כך דבוקה למכשיר כמוני."

המשך קריאה "%s"

כשכוהן-הדת האמריקני, מר הִירָם ב' אוֹטיס, קנה את אחוזת קָנטֶרוויל, אמרו כולם שזוהי שטות גמורה, כי ברור כשמש שהמקום רדוף רוחות. ואכן, לורד קָנטֶרוויל עצמו, איש-כבוד ואדם המעלָה, חש כי מחובתו לציין את העובדה בעת שנועדו יחד לדון בתנאי-המכירה.

המשך קריאה "%s"

מרת סוֹמֶרז הקטנה מצאה יום אחד כי יש לה ברשותה, ובאופן בלתי צפוי, חמישה עשר דולרים. הסכום נראה לה גדול מאוד, והדרך שבו הדחיס והתפיח את ארנק-הכסף שלה הישן והבלוי מילאה אותה חשיבות מסוג שלא חוותה כבר שנים רבות.

סוגיית השקעתו של הכסף העסיקה אותה לא מעט. יום או שניים הסתובבה למראית עין כבתוך חלום, אך למעשה הייתה שקועה בספקולציות ובחישובים. היא לא רצתה לפעול בחופזה, לבצע משהו שתצטער עליו בדיעבד. בשעות הדומייה של הלילה, כששכבה ערה והפכה והפכה בדבר, התבררה לה, כך הייתה סבורה, הדרך הנאותה והשקולה לעשות שימוש בכספה.

דולר או שניים תוסיף למחיר שנהגה לשלם עבור נעליה של ג'אני; על ידי כך יחזיקו מעמד זמן ארוך בהרבה מהרגיל. לבָּנים, לג'אני ולמֶג היא תקנה כך וכך יארדים של בד כותנה משובח לחולצות כפתורים. את החולצות הישנות התכוונה להחזיר לשימוש על ידי התקנת טלאים מיומנת.

המשך קריאה "%s"

מָרשָל מֶק'קאן פסע בעקבות אשתו וחברתה מרת פּוֹסט במורד המעבר ובמעלה המדרגות אל הבמה של אולם הקונצרטים "קָרנֶגי" [באוניברסיטת פּיטסבּוּּרג] בתרעומת בלתי-מסותרת. אלוהים עדוֹ שאינו חובב קונצרטים, ולהיות מובל ככה אל הבמה כמו איזה "תרבותניק" מסְוויקלי, או ביש-מזל עם רעיה שוחרת מוזיקה – זה מגוחך. גבר הולך לקונצרטים כשהוא מחזר אחרי אישה או כשהוא שותף זוטר. ברגע שהפך הוא עצמו לבעל-אמצעים, הפסיק עם השטויות האלה.

המשך קריאה "%s"

"לסיסי מילר," גילברט קלָנדוֹן שלף את סיכת הפנינים מתוך ערב-רב של טבעות וסיכות-נוי על שולחן קטן בטרקלין של אשתו וקרא את ההקדשה: "לסיסי מילר, באהבה."

התאים לאנג'לה לזכור אפילו את סיסי מילר, מזכירתה. אך מוזר, הרהר גילברט קלָנדוֹן שוב, שהשאירה אחריה כל דבר ודבר בסדר מופתי – מתנה קטנה מסוימת לכל אחד מידידיה. כאילו חזתה את מותה. עם זאת, בריאותה הייתה ללא דופי כשיצאה מן הבית אותו בוקר, לפני שישה שבועות; כשירדה מהמדרכה בפיקדילי והמכונית הרגה אותה.

המשך קריאה "%s"