אורחים לשעה בארקדיה | או. הנרי (1910-1862)

יש מלון בברודוויי שחמק מעיניהם של סוכני "קַיִט בקַיִץ". הבית עמוק ורחב ידיים וקריר. חדריו מחופים אלון כהה, צונן. רוחות קלות תוצרת-בית וצמחייה ירוקה-כהה מרעיפים עליו את הנאותיה של שמורת אַדירוֹנדָק ללא אי-הנוחות. יכול אדם לעלות בגרם המדרגות הרחב או לִדאוֹת כבחלום במעליות האווריריות, מובל בידי מדריכים בכפתורי פליז, וכל זאת בשמחה בלתי מופרעת שלא תשווה לה גם שמחתם של מטפסי האלפּים. רב-טבחים מכין לך שֶמֶך שטוב ממנו לא תקבל גם ברכס וייט מאונטיין, מאכלי-ים שיעלו ירוקת של קנאה אצל אשפי הטוֹבה שבמסעדות אולד-פוינט-קומפורט, ובשר צבי שימיס את לב-השֹרד של פקחי שמורות הציד.

קומץ אנשים גילה את נווה-המדבר הזה בישימון של מנהטן ביולי, ובמשך החודש היית רואה את האורחים הספורים הללו פזורים במרב הנוחות והרווחה בדמדומים הקרירים של חדר-האכילה הרם, בוהים זה בזה בברכת שלום חרישית מעבר לשממה הצחורה של שולחנות לא-מיושבים. מלצרים רבים מדי, עינם צופייה וכמו מוּנעים במדחס אוויר, מרחפים קרוב אליך, מספקים את כל מחסורך עוד טרם נהגה בקול. הטמפרטורה היא של אפריל תמידי. התקרה היא בצבעי מים כדי לחקות שמי קיץ שעננים ענוגים שטים על פניהם ואינם נמוגים למגינת הלב כמו עננים בטבע.

נהמתה הנעימה הרחוקה של ברודוויי מתהפכת בדמיונם של האורחים לשאונו של מפל מים הממלא את החורשות בצליל משרה רוגע. לשמע כל פסיעת-רגל זרה מטים האורחים אוזן דאוגה מחשש שמסתורם התגלה ופולשים אליו שוחרי-הנאות חסרי-מנוח, שמנהגם לרדוף אחרי הטבע עד למחילותיו העמוקות ביותר.

במשך העונה הלוהטת דבקה אפוא קבוצת יודעי-החן הקטנה בקנאות במלון-האורחים מעוט-האוכלוסין ונהנתה עד בלי די מתענוגי ההר וחוף הים שהאמנות והכישרון אספו והגישו לה.

ביולי הגיעה אישה למלון. על כרטיס-הביקור ששלחה לפקיד לרישום שמה היה כתוב "מאדאם אלואז ד'ארסי בּוֹמוֹן". מאדאם בּוֹמוֹן הייתה אורחת מהסוג החביב על "מלון לוטוס". היה לה נוהגם האנין של בני-המעלה, שמיתן והמתיק אותו מאור פנים רב חן וחסד, שהפך את עובדי המלון לעבדיה. משרתים צעירים התקוטטו על הזכות להיענות לצלצולה; הפקידים, אלמלא הייתה כאן שאלה של בעלות, היו נכונים למסור לידיה את המלון על תכולתו; יתר האורחים ראו בה תמצית של יופי ונשיות, שהפכו את שאר החבורה לפמליה כלילת שלמות.

האורחת הזאת, המובחרת שבמובחרות, כמעט לא יצאה מפתח המלון. הרגליה תאמו היטב את מנהגי חסידיו הבררנים של "מלון לוטוס". כדי ליהנות מחמדותיה של אכסניה זאת היה עליך לוותר על העיר עצמה כאילו הייתה במרחק קילומטרים. טיול קצר בערב על גגות הבניינים הסמוכים היה בלתי מזיק, אך במשך היום הבוער כתנור נשארתָ בתחומי בִּיצוריו המוצלים של ה"לוטוס" כמו דג שמך, שתלוי ללא-ניע במקלט הצלול של הברֵכה החביבה עליו.

אף כי שהתה לבדה ב"מלון לוטוס", שמרה מאדאם בּוֹמוֹן על מעמד של מלכה, שבדידותה היא עניין של ייחוס גרדא. ברייה צוננת ומתוקה זו, נינוחה וענוגה, שהפיצה נוגה רך באפלולית סביבהּ, כמו יסמין בשעת בין-ערביים, הסבה לפת-שחרית בעשר בבוקר. אך לשיא תפארתה הגיעה מאדאם בארוחת-הערב. שמלתה הייתה נהדרת וערטילאית כמו אֵד העולה ממפל נסתר בנקיק הררי – קצרה הלשון מלתאר. ורדים אדומים-חיוורים נחו דרך קבע על חזית השמלה העדויה תחרים. שמלה זאת היה רב-המשרתים מקדם וסוקר דרך-כבוד בכניסתה אל החדר. למראיה עלתה פריז במחשבה, ואולי גם רוזנות מסתוריות, ובוודאי ורסאי ותופסי-סיף וגברת פיסק [מיני מָדֶרן פיקס – שחקנית תאטרון אמריקאית נודעת ברבע הראשון של המאה ה-20] והאדום-והשחור. ב"מלון לוטוס" התהלכה שמועה, שמקורה אינו ידוע, כי מאדאם היא אישיות קוסמופוליטית וכי בידיה הלבנות הדקות היא מושכת בחוטים מסוימים בין האומות לטובת רוסיה. וכאזרחית של דרכי העולם החלקות ביותר אין תמה כי מיהרה לזהות בסביבתו האנינה של "מלון לוטוס" את המקום הרצוי ביותר באמריקה לשהיית-ארעי נינוחה בחומו של אמצע הקיץ.

ביום השלישי לשהותה של מאדאם בּוֹמוֹן נכנס איש צעיר למלון ונרשם כאורח. לבושו – אם נסקור את חלקיו לפי הסדר המקובל – היה בסגנון מתון לפי האופנה; תווי פניו היו נאים ורגילים; הבעתו הייתה של איש העולם הגדול, שָקול ומתוחכם. לפקיד הודיע כי ישהה במקום שלושה-ארבעה ימים, חקר בנוגע לספינות-קיטור לאירופה, ובמלון זה (שאין דומה לו) שקע באפיסת כוחות מאושרת, וארשת-פניו כשל נוסע שבע-רצון בפונדק החביב עליו.

הצעיר – אם סומכים על אמיתותו של הרישום – היה הרולד פָרינגטוֹן. אל זרם החיים הרוגע והמיוחס של "מלון לוטוס" נסחף הרולד בשקט ובנימוסיות ובלי אדווה שתחריד ממנוחתם את חבריו שוחרי-הנופש. כעבור יום כבר היו לו שולחן משלו ומלצר משלו ועמם הפחד פן ציידי הנופש המתנשמים, שמשמרים את החום של ברודוויי, יסתערו ויחריבו את המקלט הזה, השָכן, גם אם נסתר הוא מן העין.

אחרי ארוחת הערב למחרת בואו של הרולד פרינגטון, שָמטה מאדאם בּוֹמוֹן את הממחטה שלה בצאתה מן החדר. מר פרינגטון אסף את הממחטה והחזיר אותה ללא השתפכות הרגש של מי שמחפש לו היכרות חדשה. אולי היה  קשר-סתרים בין האורחים הבררניים הללו של " מלון לוטוס". אולי נמשכו זה אל זו מכוח העובדה ששפר על שניהם המזל לגלות את היהלום שבאתרי הקיץ בברודוויי. כך או כך, הם החליפו ביניהם מילים של נימוסיות מעודנת, נֶהֱגות בהססנות מחמת הסטייה מן הרשמיות. וכיאה לאווירתו של מקום קיט אמיתי צמחה לה חיש היכרות, לבלבה ונשאה פרי, בדומה לצמח פלאים של קוסם ומאחז עיניים. רגעים אחדים עמדו במרפסת בקצהו של המסדרון וגלגלו ביניהם את כדור-השיחה הנוצי.

"נמאס לי ממקומות הנופש הישנים", אמרה מאדאם בּוֹמוֹן בחיוך רפה אך מתוק. "מה הטעם לטוס להרים או לחוף הים כדי להימלט מהרעש ומהאבק, כשאלה שגורמים רעש ואבק באים אחריך לשם?".

"אפילו באוקיינוס העָמךָ עטים עליך", העיר פרינגטון בעצב. "אוניות הקיטור הכי מפוארות מתחילות להיות כמעט כמו ספינות-מעבורת. יעזור לנו אלוהים כשקייטני הקיץ יגלו כי 'לוטוס' רחוק מברודוויי יותר מאשר 'אלף האיים' או האי מַקינָק".

"בכל זאת אני מקווה שהסוד שלנו לא יתגלה במשך שבוע", אמרה מאדאם באנחה וחיוך. "אני לא יודעת לאן הייתי הולכת אם היו מציפים את 'לוטוס' היקר. ידוע לי רק עוד מקום אחד מהנה כמו המלון שלנו; אני מתכוונת לארמון של הרוזן פולינסקי בהרי אורל".

"שמעתי שבאדן-באדן וקאן כמעט שוממים העונה", אמר פרינגטון. "שנה אחרי שנה מאבדים אתרי הקיט הישנים מהמוניטין שלהם. אולי גם רבים אחרים, כמונו, מחפשים פינות שקטות שהרוב מתעלם מהן".

"הבטחתי לעצמי שלושה ימים נוספים מהנופש המענג הזה", אמרה מאדאם בּוֹמוֹן. "ה'סדריק' מפליגה ביום שני". עיניו של הרולד פרינגטון הכריזו על צערו. "גם אני חייב לעזוב ביום שני, אבל אינני נוסע לחו"ל", אמר.

מאדאם בּוֹמוֹן משכה כתף אחת עגולה בתנועה לא-מקומית.

"אי-אפשר להישאר כאן לנצח, גם אם זה נשמע מקסים. בארמון מתכוננים לקראתי כבר יותר מחודש. הנשפים שאדם חייב לערוך! ממש בלבול-מוח. אך לעולם לא אשכח את השבוע שביליתי ב'מלון לוטוס' ".

"גם אני לא", אמר פרינגטון בקול חרישי, "ואף פעם לא אסלח ל'סדריק' ".

כעבור שלושה ימים, במוצאי יום ראשון, ישבו השניים אל שולחן קטן באותה המרפסת. מלצר שהבעתו חתומה הגיש להם גלידה וכוסות קטנות של יין קלארט [באנגליה, השם claret cup מתייחס בדרך כלל ליינות בורדו]. מאדאם בּוֹמוֹן לבשה אותה שמלה נהדרת שנהגה לעטות בארוחות הערב. דומה היה שהיא שקועה במחשבות. קרוב לידהּ, על השולחן, היה מונח ארנק ערב קטן עם שרשרת. אחרי שסיימה את מנת הגלידה פתחה את ארנקה ושלפה שטר של דולר אחד.

"מר פרינגטון", אמרה באותו חיוך שכבש את הלבבות ב"מלון לוטוס", "אני רוצה לספר לך משהו. מחר אני עוזבת לפני ארוחת הבוקר. עלי לחזור לעבודה. אני זבנית במחלקת הלבנים בסניף הראשי של בית המסחר 'ממות', וחופשתי מסתיימת מחר בשמונה בבוקר. שטר הדולר כאן הוא הפרוטה האחרונה שאראה עד שאמשוך את משכורת שמונת הדולרים שלי במוצאי השבת הבאה. אתה ג'נטלמן אמיתי והתייחסת אלי יפה ורציתי לספר לך לפני שאני עוזבת. שנה שלמה חסכתי ממשכורתי בשביל החופשה הזאת. רציתי לבלות שבוע כמו גברת, גם אם לעולם לא תהיה לי חופשה נוספת. רציתי לקום מן המיטה מתי שיש לי חשק, במקום להתעורר בקושי כל בוקר בשבע; ורציתי לחיות על הטוב ביותר ושישרתו אותי; לצלצל בפעמון שימלאו את בקשותי כמו שאנשים עשירים עושים. והנה עשיתי זאת, והייתה לי כאן התקופה המאושרת ביותר בחיי. אני חוזרת מרוצה לעבודתי ולדירת-החדר הקטנה שלי לעוד שנה שלמה. רציתי לספר לך על כך, מר פרינגטון, כי חשבתי – חשבתי שמצאתי חן בעיניך קצת, ואתה – אתה מצאת חן בעיני. אבל, טוב, הייתי חייבת לרמות אותך עד עכשיו, כי הכול כאן היה בשבילי כמו סיפור פיות. אז דיברתי על אירופה ועל דברים שקראתי על ארצות אחרות, וגרמתי לך לחשוב שאני גברת כבודה.

"השמלה שאני לובשת היא היחידה שיש לי שהולמת את המקום הזה – קניתי אותה בתשלומים ב'או'דאוד את לוינסקי'. היא עולה שבעים וחמישה דולר, והיא נתפרה לפי מידותי. כבר שילמתי מקדמה של עשרה דולר, וכל שבוע אשלם דולר אחד עד תום התשלומים. זה בערך כל מה שיש לי להגיד, מר פרינגטון, חוץ מזה ששמי הוא מַאמי סיוויטר ולא מאדאם בּוֹמוֹן ושאני מודה לך על תשומת הלב האדיבה. הדולר כאן יפרע את התשלום של מחר בבוקר. ברשותך אפרוש עכשיו לחדרי".

מר פרינגטון הקשיב לנאום-היחיד של החמודה באורחי "מלון לוטוס" בהבעה שאינה מסגירה דבר. כשסיימה לדבר הוציא מכיס המקטורן פנקס קטן, דומה לפנקס המחאות. בבדל של עיפרון רשם משהו על המחאה ריקה, תלש והפריח אותה לעבר בת-שיחו ואסף אליו את שטר הדולר.

"גם אני צריך ללכת מחר לעבודה", אמר, "ואולי אתחיל כבר עכשיו. הנה לך קבלה על תשלום הדולר. כבר שלוש שנים אני עובד כגובה מטעם בית המסחר 'או'דאוד-את-לוינסקי'. מצחיק שלשנינו היה אותו רעיון בקשר לבילוי החופשה, לא? תמיד רציתי להתאכסן במלון מפואר וחסכתי לשם כך מתוך עשרים האחוזים שלי. מה את אומרת, גברתי, על שיט בספינה לקוני- איילנד במוצאי שבת?".

פניה של מאדאם אלואז ד'ארסי בּוֹמוֹן המדומָה אורו.

"בטח שאבוא, מר פרינגטון. בשבתות החנות נסגרת בשתים עשרה. אני מתארת לעצמי שקוֹני יהיה בסדר גמור גם אחרי שבילינו שבוע עם הנפוחים האלה".

מתחת למרפסת נהמה וזמזמה העיר הנאנקת מחום בליל יולי. ב"מלון לוטוס" מָשלו הצללים הממוזגים, הצוננים. המלצר הדרוך ליד החלונות הנמוכים היה נכון להיענות לכל ניד ראש של מאדאם ובן-לווייתה.

ליד דלת המעלית נפרדו פרינגטון והגברת לשלום ומאדאם בּוֹמוֹן עלתה בפעם האחרונה לחדרה. אך עוד לפני שהגיעו לכלוב המעלית החרישי אמר לה: "פשוט תשכחי את הרולד פרינגטון ההוא. שמי מק'מנוס – ג'יימס מק'מנוס. יש מי שקוראים לי ג'ימי".

"לילה טוב, ג'ימי", אמרה מאדאם.

4 תגובות בנושא “אורחים לשעה בארקדיה | או. הנרי (1910-1862)”

  1. ברחוב הקצבים בירושלים העתיקה היתה מסעדה קטנטונת. היו בה רק ארבעה שולחנות וגם התפריט היה מצומצם. חומוסלמנה ראשונה, קבב לעיקרית ולקינוח קפה ובקלאווה. בכניסה קיבל את פני האורחים אבו מחמד שהיה אחראי על ההזמנות ועל גביית התשלום. את האוכל הכין אחיו של אבו מחמד במטבחון שהיה ממוקם בחור בקיר שממול למסעדה, ועל עבודת המלצרות, שכללה ריצה אינסופית בין המטבח לבין ארבעת השולחנות, היה מופקד מחמד עצמו שהיה ילד מתוק בן עשר.
    אני הייתי אחד האנשים היחידים שידעו על קיום המיסעדונת, ובכל הזדמנות שהייתי בירושלים הייתי משתדל להגיע אליה בצהרים. מעולם לא אכלתי חומוס וקבב יותר טובים מאלה של אבו מחמד ומשפחתו, וידעתי, בדיוק כפי שידעו האורחים בסיפור של או הנרי, שיש דברים שכדי שלא יתקלקלו, חייבים להשאר כמוסים.
    זה היה בשנות השמונים, וכשפרצה האינתיפדה הראשונה נעשה מסוכן ללכת לשם. אין לי מושג מה קרה שם מאז, אבל בכל פעם שאני נזכר בגעגועים מסויימים במקום הזה, עולה לעיני דמותו של הילד המתוק מחמד, כשהוא משליך בקבוק תבערה לעברנו.

  2. אכן סיפור מופלא והתרגום מופלא עוד יותר
    ידעת לתת את המשלב הלשוני שיכניס את הקורא לאווירה בצורה נהדרת
    אם בענייני אסוציאציות עסקינן, הזכיר לי את "הנערה מהדואר"( צוויג, סטפן)
    תחזקנה קולמוסך וידייך
    נעם

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *