מרת ואטְס ומרת קארסוֹן היו שתיהן בלשכת הדואר בוויקטוריה כשהגיע המכתב מ"מוסד אֶליסוִויל לרפי-השכל" של מיסיסיפי. אֵיימֶה סְלוֹקאם, בלי שהניחה מידה את דברי הדואר, יצאה ממקומה במרוצה ומסרה אותו ישר למרת ואטְס, ושלושתן קראו בו יחד. מרת ואטְס החזיקה אותו מתוח בין כפותיה הוורודות ומרת קארסוֹן סימנה לאט כל שורה באצבעה הנתונה באצבעון. כל שאר הנוכחים בלשכת הדואר תהו מה התחדש עכשיו.
איש מְאוּבָּן I יוּדוֹרָה וֶלטי (2001-1909)
"שְלֶחי יד לארנק שלי ותוציאי לי בָקְשָה סיגריה בלי פּודרה, גברת פְלֶצֶ'ר מותק," אמרה לִיוֹטָה לקליינטית של שעה עשר חפיפה-עם-סידור. "אנ'לא אוהבת סיגריות עם בושם."
גברת פְלֶצֶ'ר הושיטה יד ברצון למדף הסגוֹל מתחת לראי עם המסגרת הסגולה, ניערה ושחררה רשת-שער מאחיזתו של ארנק-הלַכָּה וריסנה בטפיחה זריזה כרית-פּודרה שהתפרצה מן הקופסית עם פתיחת הארנק.
חסר רק סמובר I פֶּנלוֹפֶּה לַיְבלי (נ' 1933)
ביולי הוא נסע למֶרוִיק ובתחילת הסתיו הוא חזר; במבט לאחור זה ייראה תמיד כמו קיץ – ימים כבדים חסרי-תנועה של שיא הקיץ, של מזג-אוויר עכור ופרצי אור-שמש, של שמים כחולים ותלוליות עננים. של תבן וזבובי-סוס. אוכמניות; מרקחת לתה-מנחה; כנסייה בימי א'. משפחת לָנדֶר. דיטֶר הֶלפּמָן היה בן עשרים וארבע, בחור גבוה, בהיר, כבד-סבר אך בעל חיוך מתוק להפליא. בחברת בני גילו הוא נראה קשיש משהיה באמת, מפוכח, מאופק, השָקט שבחבורה, זה שמקשיב. מגרמניה הגיע הנה להשלמת חיבור לתואר שני: יחסי אנגליה-פרוסיה במאה התשע-עשרה. אביו היה עיתונאי גרמני בעל מוניטין. דיטֶר התכוון גם הוא להשתלב בתחום העיתונאות; כעת שימש כתב באנגליה מטעם שבועון חברתי-פוליטי, וסיפק מעת לעת מאמרים על היבטים באנגליה בת-הזמן. האנגלית שבפיו הייתה מושלמת – אנגלית אידיומטית עם שמץ מבטא זר. נימוסיו היו שובי-לב: הוא פתח דלתות לפני נשים, …
נגן הקלרינט והדודה של הכלה I פֶּנלוֹפֶּה לַיְבלי (נ' 1933)
השושבין לא רקד עם השושבינה; השושבינה הייתה בת ארבע וחצי ולשושבין היו דברים יותר חשובים לעשות. חברתו לשעבר של החתן שייטה לה באולם בשמלה מנקרת-עיניים, משכה המון תשומת לב, אמדה את זירת-הפעילות לחודשים יָבוֹאו. הכלה עופפה הנה והנה, קציפה של משי לבן וחצאיות מתבדרות, מתנשקת ומחייכת. החתן הסיר את מקטורנו די מוקדם, עוד כשהמוזמנים היו ישובים אל שולחנות ארוכים באולם-האירועים הגדול, המוזהב והעטור-פרחים של המלון, מלון מחוץ לעיר. אט-אט התרופפו הגינונים שהכתיב הטקס הכנסייתי. עוד לפני בואה של התזמורת כבר הוסרו מקטורנים בזה אחר זה והילדים התרוצצו בחדר מקצה אל קצה והפריעו למלצריות.