אחותה של בֶּרת קארֶת, מָרי, בילתה שמונה חגי-מולד בחייה בפלורידה, היכן שבְּנה כונן לו עתיד בענף המוֹטֶלים. בכל פעם שהגיעה לשם, גילתה שריימונד התחיל מחדש במקום חדש – כאילו במו ידיו הוא מחסל את המוטֶלים שלו. אל מונטריאול הייתה חוזרת טעונה חשמל סטטי. בֶּרת לא יכלה להגיש לה כפית בלי שתחטוף זרם חשמלי, כמו קליע-כסף קטן. מָרי הייתה סבורה כי הזרם נוצר מהשוני הכימי שהתרחש כשהמריאה מפורט לודרדיל [נמל-תעופה בינלאומי בפלורידה] אל עיר לחה וחשוכה ומושלגת.
אחד-שאיחר-לשוב-הביתה I מייביס גָלָנט (2014-1922)
כששבתי לברלין מן השבי באביב 1950, גיליתי שיש לי אב חורג. אמי לא הזכירה אותו אף פעם. מבְּרֶטאן הפניתי את מכתבַי לגְרֶטֶה בֶּסטֶרמָן, אך מסתבר כי טֶפּלֶר, חרוט על לוחית-נחושת ליד חבל-הפעמון במגוריה החדשים, הפך גם הוא לשֵם משפחתה. כשהחליקה את המפתח אל תוך המנעול, אמרה בשקט, "תקשיב, תומס. אני עכשיו פְראוּ טֶפּלֶר. התחתנתי עם איש נחמד עם פנסיה. זה המפתח שלו, השם שלו, והדירה שלו. הוא רוצה שתרגיש בבית." מהרגע שפגשה אותי בתחנת-הרכבת אותו יום, ודאי שאלה את עצמה איך תבשר לי את החדשות.
הנחתי את ידי על השם והותרתי טביעת כף-יד מושלמת. אמרתי, "אני מתאר לעצמי שאין סכיני גילוח בברלין ואין חולצות רגילות. אבל מטומטם שחורט שלטים כבר יש."