כשהייתי בת שתים-עשרה יצאה אמא שלי לעבוד בלי לספר לי או לאחותי הקטנה.
"לא שאנחנו צריכים משכורת שנייה."
החִזיון של בִּרזי-המים I ג'יש גֶ'ן (נ' 1955)
כדי להגן על אחותי מוֹנָה ועלי מפני מכאובי-החיים, ניהלו הורי את המריבות שלהם בניב של שנחאי, ששתינו לא הבנּו; וכשאבא שלי השליך יום אחד מחלון המטבח אגרטל-נחושת, אמרה אמא שהוא עשה את זה בטעות. "בטעות?" אמרה מונה. אמי קצצה והסירה גבעול של פטרייה. "בטעות?" אמרה מונה. "בטעות?" מאוחר יותר ניסיתי להסביר למונה שאסור לשאול עוד פעם ועוד פעם, אבל זה כמו לדבר אל הקיר. "מה הבעיה עם לזרוק דברים?" אמרה במשיכת כתפיים. "הוא היה משוגע." זה היה ההבדל בין מונה לביני: בשבילה לריב היה לריב, לא יותר מזה. אם משהו בכל זאת הדאיג אותה, זה הסיכוי שהיא תהיה נמוכה מדי לקריירה של בלרינה; במקרה כזה היא מתכננת להיות פסנתרנית. אני, לעומת זאת, תכננתי להיות קדושה-מעוּנה. הייתי בכיתה ה', ובעלת דמיון פעיל ביותר – מסוג הילדות שבית ספר קתולי מערער את …