הצעיר עם העניבה התאטרלית העיף מבט עצבני בַּצעירה בשמלת-הגדילים לא הרחק ממנו על הספה. בוחנת הייתה בעיון את הממחטה שלה. לפי העניין העמוק שגילתה בה – החומר, הצורה, האפשרויות הגלומות – כאילו הייתה הראשונה מסוגה שראו עיניה. הצעיר כחכח בגרונו, ללא צורך והצלחה, בהפיקו רעש קטן חנוק.
"רוצה סיגריה?" אמר. "לא, תודה", אמרה. " ועל כל פנים, תודות מקרב לב".
"מצטער שיש לי רק מהסוג הזה", אמר. "יש לָך סיגריות משלך?". "באמת שאני לא יודעת", אמרה. "כנראה שיש לי, תודה".
"כי אם אין לך," אמר, "ייקח לי רגע לגשת לפינה ולהשיג לך כמה". "הו, תודה, בשום פנים לא הייתי מטריחה אותך עד כדי כך", אמרה. "נורא מתוק מצדך שחשבת על זה. רוב תודות לך".
"אולי כבר תפסיקי להודות לי, לכל הרוחות?" אמר. "באמת שלא ידעתי שאני אומרת משהו לא לעניין. אני נורא מצטערת אם פגעתי ברגשותיך. אני יודעת מה זה כשפוגעים ברגשות שלך. מה לעשות, לא שמתי לב שזה עלבון להגיד 'תודה' לבן אדם. אני לא בדיוק רגילה שאנשים מקללים אותי בגלל שאני אומרת להם 'תודה' ".
"לא קיללתי אותך!" אמר. "מה, לא?" אמרה, "שיהיה". "אלוהים", אמר, "כל מה שאמרתי… פשוט שאלתי אותך אם אני יכול לצאת להשיג לך כמה סיגריות. מה אמרתי שכל כך הקפיץ אותך?". "מי קפץ?" אמרה. "אני נשבעת שלא ידעתי שזה פשע להגיד שלא הייתי חולמת להטריח אותך כל כך. זה עצוב, אבל אני בטח נורא מטומטמת או משהו כזה".
"את רוצה שאני אצא ואשיג לך כמה סיגריות, או לא?", אמר. "אל-אלוהים", אמרה, "אם אתה כל כך רוצה לצאת, אז בבקשה אל תרגיש שאתה חייב להישאר. בשום פנים לא הייתי רוצה לגרום לך להרגיש שאתה חייב להישאר".
"נו, אל תהיי כזאת", אמר. "איזה כזאת?" אמרה. "אני לא שום כזאת". "מה העניין?" אמר. "מה, כלום", אמרה, "למה?". "היית מוזרה כל הערב", אמר. "בקושי דיברת אלי מילה מהרגע שנכנסתי".
"אני נורא מצטערת אם אתה לא נהנה מספיק", אמרה. "בכל הכנות, אל תרגיש שאתה חייב להישאר פה ולהשתעמם. אני בטוחה שיש מיליון מקומות שאתה יכול להיות שם וליהנות פי אלף. הדבר היחיד הוא שאני טיפה מצטערת שלא ידעתי מקודם, זה הכול. כשאמרת שאתה בא הערב ביטלתי המון דייטים, ללכת לתאטרון וכל זה. אבל זה לא משנה בכלל. הייתי מעדיפה בהרבה שתלך לאיזה מקום ותבלה טוב. זה לא כל כך נעים לשבת כאן ולהרגיש שאת משעממת מישהו עד מוות".
"אני לא משתעמם!" אמר. "אני לא רוצה ללכת לשום מקום! נו, מותק, למה שלא תגידי לי מה העניין? בבקשה". "אין לי שמץ מושג על מה אתה מדבר", אמרה. "אין שום עניין. אני לא יודעת לְמה אתה מתכוון". "את כן יודעת", אמר. "משהו לא בסדר. זה דבר שעשיתי, או מה?".
"אלוהים שבשמים", אמרה, "אני באמת לא חושבת שמשהו שאתה עושה זה העסק שלי. אני ממש לא מרגישה שיש לי זכות למתוח ביקורת". "בחייך, אולי כבר תפסיקי לדבר ככה?". "לדבר איך?" אמרה. "את יודעת איך", אמר. "זה הסגנון שדיברת גם בטלפון היום. היית כל כך מגעילה כשטילפנתי, פחדתי לדבר אתך".
"סליחה", אמרה. "מה אמרת שהייתי?". "טוב אני מצטער", אמר. "לא התכוונתי להגיד את זה. את מצליחה לבלבל אותי לגמרי". "שתבין", אמרה, " אני ממש לא רגילה לשמוע שפה כזאת. בחיים שלי לא אמרו לי דבר כמו זה". "אמרתי שאני מצטער, לא?", אמר. "שכֹּה אחיה, מותק, לא התכוונתי לזה. אני לא יודע איך יצא לי מהפה. תסלחי לי? בחייך".
"מה שתגיד", אמרה. "תקשיב, אני לא מרגישה שאתה צריך להתנצל. זה לא משנה בכלל. זה רק נראה קצת מוזר שמישהו שהתרגלת לחשוב שהוא ג'נטלמן בא אליך הביתה ומשתמש בשפה כזאת, זה הכול. אבל זה בכלל-בכלל לא משנה".
"עושה רושם ששום דבר ממה שאני אומר לא משנה לך", אמר. "אני מרגיש שאת מרוגזת עלי". "אני מרוגזת עליך?" אמרה. "אני לא מבינה מי הכניס לך את הרעיון הזה לראש. למה שאני אהיה מרוגזת עליך?".
"זה מה שאני שואל אותך", אמר. "למה שלא תגידי לי מה עשיתי? עשיתי משהו שפגע ברגשותיך, מותק? הצורה שהיית, בטלפון, זה הדאיג אותי כל היום. לא הייתי מסוגל לעבוד דקה". "ממש לא הייתי רוצָה להרגיש שאני מפריעה לך בעבודה", אמרה. "אני יודעת שיש המון בחורות שלא אכפת להם מהדברים האלה, אבל אני חושבת שזה איום ונורא. זה ממש-ממש לא כל כך נחמד לשבת כאן ושמישהו יגיד לך שאת מפריעה לו בעבודה".
"לא אמרתי את זה!" אמר. "לא אמרתי את זה!". "באמת?", אמרה. "טוב, זה הרושם שקיבלתי. זה בטח הטמטום שלי". "אני חושב שיותר טוב שאזוז", אמר. "לא הולך לי. נדמה לי שכל מה שאני אומר מרגיז אותך עוד יותר ועוד יותר. היית רוצה שאלך?". "בבקשה, תעשה בדיוק מה שבא לך", אמרה. "תאמין או לא, הדבר האחרון שהייתי רוצה זה להכריח אותך להישאר כאן כשמתחשק לך להיות במקום אחר. למה שלא תלך למקום שלא ישעמם לך? למה שלא תיגש לפלורנס לימינג? אני יודעת שהיא מתה שתבוא אליה".
"אני לא רוצה ללכת לפלורנס לימינג!" אמר. "למה שאני ארצה ללכת לפלורנס לימינג? היא עולה לי על העצבים". "באמת?" אמרה. "תאמין לי שלא שמתי לב שהיא עולה לך על העצבים במסיבה של אלזי אתמול בערב. שמתי לב שלא היית מסוגל אפילו לדבר אל מישהי אחרת עד כדי כך היא עלתה לך על העצבים".
"בטח, ואת יודעת למה דיברתי אליה?", אמר. "נו טוב, אני מתארת לעצמי שאתה חושב שהיא מושכת", אמרה. "יש כאלה שחושבים ככה. זה לגמרי טבעי. יש אנשים שחושבים שהיא ממש יפה". "מה אכפת לי אם היא יפה או לא", אמר. "לא הייתי מזהה אותה בפעם הבאה שהייתי רואה אותה ברחוב. דיברתי אליה כי בכלל לא שמת עלי אתמול. ניגשתי וניסיתי לדבר אליך, ואת אמרת רק 'הו, מה שלומך' – ככה בדיוק 'הו, מה שלומך' – ותיכף הסתובבת ולא הסתכלת עלי יותר".
"לא הסתכלתי עליך", אמרה. "אוי, זה נורא מצחיק. אוי, זה עצום. לא אכפת לך שאני צוחקת, נכון?". "את יכולה לצחוק כמה שבא לך", אמר, "אבל לא הסתכלת", אמרה. "ברגע שנכנסת לחדר התחלת לעשות כזה רעש סביב פלורנס לימינג, שחשבתי שלא תרצה לראות אף אחד אחר כל החיים שלך. עשיתם רושם שאתם מבלים כל כך נהדר ביחד, שאין סיכוי שהייתי מעיזה להידחף ביניכם".
"אלוהים", אמר, "ההיא מה-שמה ניגשה והתחילה לדבר אלי עוד לפני שראיתי מישהו אחר, ומה יכולתי לעשות? לא יכולתי להכניס לה אגרוף. יכולתי?". "הייתי אומרת שאפילו לא ניסית", אמרה. "ראית שאני מנסה לדבר אליִךְ, נכון?" אמר. "ומה את עושה? 'הו, מה שלומך'. ואז ההיא מה-שמה ניגשה שוב, ואני תקוע לי שם. פלורנס לימינג! אני חושב שהיא איומה. את יודעת מה אני חושב עליה? אני חושב שהיא מטומטמת. זה מה שאני חושב עליה".
"טוב, ברור", אמרה, "זה הרושם שהיא עשתה עלי תמיד, אבל אני לא יודעת. שמעתי שאנשים אומרים שהיא יפה. שככה יהיה לי טוב". "על ידך אין לה שום סיכוי", אמר. "יש לה אף נורא משונה", אמרה. "אני ממש מרחמת על בחורה שיש לה אף כזה". "יש לה אף איום", אמר. "לך יש אף נהדר. נשבע לך, יש לך אף כזה יפה". "אוי, מה פתאום", אמרה, "אתה משוגע". "ועיניים נהדרות ושֹער נהדר ופה נהדר. וידיים נהדרות. תני לי יד אחת קטנה כזאת. תראו את היד הקטנטונת! של מי הידיים הכי חמודות בעולם? מי הבחורה הכי מתוקה בעולם?".
"אנ' לא יודעת", אמרה. "מי?". "לא יודעת?", אמר. "את יודעת ועוד איך!". "אני לא", אמרה. "מי? פלורנס לימינג?". "פלורנס לימינג! תשכחי ממנה!", אמר. "מתרגזת בגלל פלורנס לימינג! ואני לא עוצם עין כל הלילה ולא מסוגל לעבוד דקה כי את לא רוצה לדבר אתי! בחורה כמוך מתרגזת בגלל אחת כמו פלורנס לימינג!". "השתגעתָ לגמרי", אמרה. "לא התרגזתי! מי הכניס לך את זה לראש? אתה פשוט משוגע. אוי, המחרוזת פנינים החדשה שלי! חכה רגע שאני אוריד אותה. הנה!".
גיליתי את האתר היום. תודה רבה על כל התרגומים היפים.