"העלמה" I ג'ין סְטאפוֹרד (1979-1915)

"קניתי את הזוג הזה בברלין בארבעים מארקים," אמרה גברת אַנדרֶאָס לד"ר רַיינמוּּת, שהתפעל מצמד לָגינים על שולחן הסעודה. "מחליאה אותי הצורה שהם נאלצים למסור את האוצרות שלהם תמורת כלום. אני לא מסוגלת להתגאות בעסקת-מציאה כשאני מרגישה כמו שודד-ים." אֶבְן לֶקי, עיתונאי אמריקני שהיה היחיד ללא בת-זוג במסיבה, נפנה לרגע מן האישה שלימינו כדי להעיף מבט במארחת שלו, לראות האם פניה מסגירות את הצביעות ששמע קודם בקולה, כמעט בלתי מובחנת ככל שהייתה. אלא שלא קרא דבר במבטה הנוח, גם לא הצליח לפענח את הבעתו של בן-שיחהּ, שהיטה מעט את ראשו כמו לאשר את אהדתה אל בני ארצו המושפלים, אך לא אמר דבר, אלא חידש את עניינו הלבבי בלגינים, בעוד גברת אַנדרֶאָס המשיכה ומנתה עוד דוגמאות לרווחיו של המנצח על חשבון הפסדי הגרמנים.

שידוך לילי I מרג'רי שארפּ (1991-1905)

הצרה עם החיים האלה במקלטים (אמרה מרת קֶצ'פּוֹל) זה שבחורה אין לה הזדמנות למצוא חברים קבועים. כל הקבועים מביאים את הנשים שלהם והמשפחות, ובחורים נחמדים רק עוברים כאן בחופשה מהצבא, היום פה מחר כבר הסתלקו. בחורה שמכבדת את עצמה לא יודעת לאיפה לפנות. 

וִיטוֹריוֹ I שירלי הֶזָרד (2016-1931)

בדרך הביתה עצר ויטוריו ב"נָניני" וקנה עוגה. היה כמעט ארבע והעיר ניעורה שוב לחיים אחרי הסייסטה. החנות כבר הייתה מלאה אנשים, מחולקת לבית-קפה ולמגדנייה, ובעודו מתלבט מול תצוגת העוגות יכול לשמוע מאחוריו נקישת ספלים וכוסות וחילופי דברים.

הֶרולד I שירלי הָזָרד (2016-1931)

ערב-ערב בקיץ היו תולים עששיות מן ההרדופים וסועדים בגן. השולחן היה חפץ ארוך ורעוע, שעוּן על מִתמכים, ותמיד היו שם חרקים בגלל המנורות, אבל בסיכומו של דבר היה כדאי. הערבים היו קרירים, גם אחרי ימים של אוגוסט, אשר אצרו חום בקירות החיצוניים של הווילה זמן רב אחרי רדת החשכה. הקיר שניבט אל מרפסת-הגן היה עדיין חם למגע, למרות שהשעה הייתה אחרי תשע וסניורה ריצ'ארדי ואורחיה ישבו לאכול.

הכול על אודות אליס I דניאל מֶקלוֹקלין (כבת 50)

אוגוסט היה עמוס זבובי-בשר גוססים. הם התקבצו בנחילים סגולים-כחלחלים על זגוגיות החלון, ובכנפיהם הדקיקות נחבטו כנגד הזכוכית. שחורים ונרפים התנחלו על אדני החלונות. אליס הייתה מפורקדת בלֵאות בתוך כורסא במטבח, ומשם צפתה בכרכורים המוזרים של אביה. קצות מכנסיו המופשלים גבוה מעל קרסוליו חזרו וצנחו מעט-מעט עם כל הינף-רגל כושל. העיתון שבידו גילף מעגלים קדחתניים באוויר בעת שהרביץ בזבובים. "דפוקים," צעק, "זונות." אחוזי-שיגעון הסתחררו הזבובים כמו מטוסי ספיטפייר. הם נורו מהאהילים, נִתזו בשריקה מארוניות-התצוגה של המדליות של אליס על הישגיה במחול אירי. זבוב אחד, כהה ומנצנץ, נחת על הטלוויזיה, אחֵר צנח על הרצפה. אליס בהתה מבעד לחלון בעוד המטבח הומה זבובים גרוסים על הלינולאום. בחוץ, בחצר, כבר השקיט יום א' את הגג המגלוון של שלוחת חדר-האמבטיה, העֱלים את קרקוש המשאיות העוברות בדרך והשאיר בתמורה נעורת של עלים ראשונים שהתמקמה לאורך הגבנונים. …

"רשימה חלקית של הניצולים" I דניאל מֶקלוֹקלין (כבת 50)

הדיילת שהביאה את הבירה היא שהדגימה את אמצעי הבטיחות שעה קודם, כשהמטוס החליק קדימה במסלול ההמראה בסן פרנסיסקו. "במקרה הלא-סביר של נחיתה במים," אמר קול נטול-גוף בעת שהאישה הקפיצה על ראשה את אפודת-ההצלה. "לא-סביר" אינו די חריף, חשב קוֹנוֹר. הוא לא אהב לדקדק במילים, ובכל זאת. לא-סביר שהוא ארז שַנַאי אירופאי, אבל אולי יצוץ אחד כזה מתוך ערבוביית האביזרים שהוא דחף אל המזוודה בזמן שהמונית חיכתה ליד המדרכה. לא-סביר שהאיש שיושב לשמאלו יפסיק לדבר מתישהו בקרוב, אבל זה לא בלתי-נתפס שאיזה מיחוש יתיישב לו בגרון.  נראה לו לא-נכון, איכשהו, כי האפשרות שכולם כאן יישמטו אל המים הקפואים של האוקיינוס האטלנטי כדי שדגים קטנים יעקרו ויאכלו להם את העיניים תשתווה לאותם מקרים אחרים שגרתיים יותר. ברור שלכל הפחות היה צריך להגיד "לא-סביר עד מאוד".

קורבן קטן תמורת אושר כביר I גָ'אי צָ'קראבּארטי

בעת שחיכה במרפסת, הביט נִיקִיל אל הרחוב באוּמנֵי המקראמה הקולעים דגמים פרחוניים, במוכרי רום הגוררים שקי קרח ובכתבנים הקשישים, שנראו לו קשישים מאז שהיה ילד, מקישים את אותיות הסיום של עבודת יומם. לידו במרפסת, היה המשרת שלו, קאנוּּ, עסוק בתלישת השער שצימח מאוזניו.

עַרַבּי I ג'יימס ג'ויס (1941-1882)

נורת' ריצ'מונד, רחוב ללא מוצא, היה רחוב שקט, חוץ מבשעה ש"בית הספר של האחים הנוצרים" שילח את הנערים הביתה. בית ללא דיירים בן שתי קומות עמד בקצהו החסום, פָּרוש משכֵניו בתוך חצר מרובעת. שאר בתי הרחוב, מודעים לחיים ההגונים שבתוכם, בהו זה בזה בפנים חומות ובקור-רוח.

מקרה מצער I ג'יימס ג'ויס (1941-1882)

מר ג'יימס דָאפִי התגורר בצ'ייפֵּליזוֹד [פרבר כפרי בדבלין] מפני שביקש להתגורר רחוק ככל האפשר מהעיר שבה חי ומפני שכל שאר פרבריה נראו לו עלובים, מודרניים ויומרניים. הוא גר בבית ישן קדורני, ומחלונותיו יכול היה להביט אל תוך המזקקה השוממה, או מעלָה לאורך הנהר הרדוד שדבלין בנויה עליו. הקירות הנישאים של חדרו, העירום משטיחים, היו נקיים מתמונות. בעצמו קנה כל רהיט ורהיט בחדר: מיטת ברזל שחורה, כן-רחצה מברזל, ארבעה כיסאות-במבוק, מתלה-בגדים, דלי-פחמים, שבכה ומחתות לאח ושולחן מרובע ועליו מכתבה כפולה. בגומחה שבחדר הותקנה כוננית ספרים ממדפים של עץ לבן. המיטה הוצעה במצעים לבנים ומרבד אדום ושחור  כיסה את מרגלותיה. ראי-יד קטן היה תלוי מעל כן-הרחצה, ובשעות היום עמדה על טבלת-האח מנורה עם אהיל לבן כקישוט יחיד. הספרים על מדפי העץ הלבנים סודרו מלמטה למטה לפי גודלם. כל כתבי וורדסוורת' עמדו באחד הקצוות של המדף התחתון ועותק של "מדריך האמונה של מיינות' ”, כרוך בעטיפת-בד של מחברת, עמד בקצהו האחד של המדף העליון. על המכתבה היו מונחים דרך-קבע כלי-כתיבה. במכתבה היה שמור תרגום בכתב-יד של "מיכל קראמר" מאת האופטמן [גרהרט], שהנחיות הבימוי בו רשומות בדיו סגולה, וכן צרור קטן של ניירות מהודק בסיכת נחושת. בדפים האלה נרשם משפט מעת לעת, וברגע של אירוניה הדביק מישהו בעמוד הראשון כותרת של פרסומת ל"בַּייל בּינז" [מרקחת-פלא כוזבת לכל מחלה ומדווה שהייתה פופולרית במדינות האנגלו-סכסיות, סוף המאה ה-19]. כשהורם מכסה המכתבה נפלט מבפנים ריח קלוש של עפרונות עץ-ארז חדשים או של בקבוקון-דבק, או של תפוח בשל מדי שנעזב שם ונשכח.

הניסוי של ד"ר היידגר ן נת'ניאל הות'ורן (1864-1804)

ד"ר היידגר הזקן, איש יחיד ומיוחד, הזמין פעם ארבעה חברים מכובדים אל לשכתו: שלושה אדונים שֹבי-זקן – מר מֶדבּוּרן, קולונל קיליגרוּ ומר גאסקוֹין, וגברת אחת כמושה, האלמנה ויצֶ'רלי. כל הארבעה היו בריות קשישות עגמומיות, שהחיים לא האירו להן פנים ושאסונן הגדול היה שלא נחו זה כבר בקבריהן. מר מֶדבּוּרן, בשיא פריחתו, היה סוחר מצליח, אך התרושש מכל נכסיו בגלל ספסרות פרועה, ומצבו עתה לא היה טוב בהרבה משל קבצן. קולונל קיליגרוּ כילה את מיטב שנותיו ובריאותו ורכושו במרדף אחרי הנאות אסורות שהולידו הרבה מכאובים, למשל שיגרון, ועוד כהנה וכהנה עינויי גוף ונפש. מר גאסקוֹין היה פוליטיקאי שירד מגדולתו, איש ששמו הרע הולך לפניו, או לפחות כך היה עד שחלוֹף-העתים העלים אותו מן הדור הצעיר והפך אותו בלתי-ידוע במקום ידוע לשמצה. ו